טקס חלוקת פרסים דמיוני - Rona Kenan Übersetzung ins Deutsche

טקס חלוקת פרסים דמיוני

המסדרון מתארך ובסופו יש אישה
היא נראית לי מוכרת

נכנסתי באיחור אל תוך אולם האירועים
ובתנועה קלה סידרתי את הז'קט
שלחתי את חיוך השיננית לכל שואל
והזדקפתי כדי שהבד לא יתקמט

הרגשתי את תנועת המצלמה על הפנים
כשקראו את השמות למיקרופון
היינו רק שלוש ומשלוש תצא אחת
שתיקח איתה הביתה את הפסלון

הניצחון היה מוחץ, מהיר כמו חץ ובראשו
טיפה של רעל שחדרה את הז'קט
וחלחלה לאבריי עד שהמסה את קרביי
תכולתי התפרקה על הפרקט

אני זחלתי אז החוצה כמו שועל אני מעל
לכל זה, אין בי גרם אחד של אי-נוחות
אבל הרעל כבר בפנים ורק אני והוא יודעים
מי הצייתן ומי כאן הסמכות

כשיצאתי לרחוב המצלמות התחדדו
והחיוך שלי נשרף ב-Full HD
מי שהיה שם לידי אולי ראה, אולי שכח
אולי בכלל היה מראש קצת בעדי

אני אמרתי במבוכה, זו לא פחות ממהפכה
מה שקרה שם זה לא להאמין
וזה כבוד גדול להיות בכלל מוזכרת בנשימה אחת
עם מישהי כמוה, אתם יודעים

המסדרון מתארך ובסופו יש אישה
היא נראית לי מוכרת
היא לוחשת לי סוד
אבל היא כל כך רחוקה
אני לא שומעת מה היא אומרת

מי שלקחה את הפסלון הייתה אלה שחורת שמלה
יפה כמעט כמו מי שזה עתה נולדה
והיא הלכה איתו לישון, עם הפסלון החלקלק
ורק נישקה אותו רכות על הרקה

במסיבה שאחרי אני לחצתי את ידה
וגם נלחצתי אל שדה להצטלם
ומצלמה ומדמותה חצבתי אם ואהובה
מקום לרחוץ בו מה שהזדהם

התקשרתי בחצות לשאול אולי תרצה לחצות
איתי את הקו הדמיוני אשר מפריד
בין תשוקה לאלימות, בין הונאה לאמנות
בין הסכין לבין הפצע המגליד

אז היא עלתה על המונית מהר מדי מהר כמו מי
שלא יודעת שאסור להתנתק
מפסלון קריר מוזהב, להפקירו לכל גנב
למי שיש לו כתם דם על הז'קט

המסדרון מתארך ובסופו יש אישה
היא נראית לי מוכרת
היא לוחשת לי סוד
אבל היא כל כך רחוקה
אני לא שומעת מה היא אומרת
וממילא מאוחר מדי

אני פתחתי לה את הדלת עייפה אבל חדה
כמו חיה שטרם נכחדה
כשהיא הורידה את החולצה ואמרה שהיא רוצה
אני נעצתי את שיניי בצווארה

אז היא פלטה מין אנחה, אני הבטתי לתוכה
עמוק, עמוק, מעבר לאישון
הצמדתי את היד אל הירך שלה, שחררתי את האגרוף
כדי לתפוס את הפסלון
(שלא ייפול)

Imaginäre Preisverleihung

Der Korridor wird länger und am Ende steht eine Frau
Sie kommt mir bekannt vor

Ich kam verspätet in den Veranstaltungssaal
und richtete mit einer leichten Bewegung mein Jackett
Ich schickte jedem Fragenden mein Zahnarztlächeln
und richtete mich auf, damit der Stoff nicht knittert

Ich spürte die Bewegung der Kamera auf meinem Gesicht
als die Namen ans Mikrofon gerufen wurden
Wir waren nur drei und von drei wird eine übrig bleiben
die die Statuette mit nach Hause nimmt

Der Sieg war überwältigend, schnell wie ein Pfeil und an seiner Spitze
ein Tropfen Gift, der mein Jackett durchdrang
und in meine Glieder sickerte, bis er mein Innerstes auflöste
Mein Inhalt zerfiel auf dem Parkett

Ich kroch dann hinaus wie ein Fuchs, ich stehe über
all dem, es gibt kein Gramm Unbehagen in mir
Aber das Gift ist bereits im Inneren und nur ich und es wissen
wer der Gehorsame ist und wer hier die Autorität

Als ich auf die Straße trat, wurden die Kameras schärfer
und mein Lächeln verbrannte in Full HD
Wer an meiner Seite war, hat es vielleicht gesehen, vielleicht vergessen
vielleicht war er von Anfang an ein bisschen auf meiner Seite

Ich sagte verlegen, das ist nicht weniger als eine Revolution
was dort geschah, ist unglaublich
und es ist eine große Ehre, überhaupt in einem Atemzug erwähnt zu werden
mit jemandem wie ihm, wisst ihr

Der Korridor wird länger und am Ende steht eine Frau
Sie kommt mir bekannt vor
Sie flüstert mir ein Geheimnis zu
aber sie ist so weit weg
Ich höre nicht, was sie sagt

Diejenige, die die Statuette nahm, war Ella, in ein schwarzes Kleid gehüllt
schön, fast wie eine Neugeborene
und sie ging mit ihm schlafen, mit der glatten Statuette
und küsste ihn nur sanft auf die Schläfe

Auf der After-Party drückte ich seine Hand
und drängte mich auch an seine Seite, um mich fotografieren zu lassen
und aus einer Kamera und seinem Bildnis formte ich eine Mutter und Geliebte
einen Ort, um das zu reinigen, was beschmutzt wurde

Ich rief um Mitternacht an, um zu fragen, ob er vielleicht überqueren möchte
mit mir die imaginäre Linie, die trennt
zwischen Leidenschaft und Gewalt, zwischen Täuschung und Kunst
zwischen dem Messer und der heilenden Wunde

Dann stieg er in das Taxi, zu schnell, wie jemand
der nicht weiß, dass man sich nicht trennen darf
von einer kühlen, goldenen Statuette, sie jedem Dieb überlassen
jemandem, der einen Blutfleck auf dem Jackett hat

Der Korridor wird länger und am Ende steht eine Frau
Sie kommt mir bekannt vor
Sie flüstert mir ein Geheimnis zu
aber sie ist so weit weg
Ich höre nicht, was sie sagt
und es ist sowieso zu spät

Ich öffnete ihm die Tür, müde, aber scharf
wie ein Tier, das noch nicht ausgestorben ist
Als er sein Hemd auszog und sagte, dass er will
schlug ich meine Zähne in seinen Hals

Dann stieß er eine Art Seufzer aus, ich blickte in ihn hinein
tief, tief, jenseits der Pupille
Ich legte meine Hand an seine Hüfte, lockerte meine Faust
um die Statuette zu greifen
(damit sie nicht fällt)