Lyrics and translation Amit Ulman - כמה פעמים

כמה פעמים

כמה פעמים אני צריך להגיד
שזה כמו ים זה בא מהר ומתגבר
ואז יותר יותר יותר נושק לחוף ואז
עוצר
ואז חוזר מהרמהרמהר

וכמה פעמים אני צריך להגיד
שכשזה בא זה בא גדול וזה עגול וזה כחול וזה סוחף איתו חול
וזה הכל

כאילו כלום בלום בלום בלום

וכמה פעמים אני צריך להגיד
שיש פה קצב
גם בעצב
יש מין רצף
ובעצם
זה בכל מקום
וזה תמיד

וכמה פעמים אני צריך להגיד את ה"כמה פעמים אני צריך להגיד" הזה
כמה-פע-מיםא-ניצ-ריךלו-מר
שלא אשכח
את השירה
בעוני שבין הידוע לנסתר
בין המוכר ל
שירה זה ליד רידינג, איפה הירקון נשפך
זה שדה תעופה בקושי פוגש נמל לשעבר
זה אורות החגיגה פוגשים את החשמל עצמו המכוער ובעיקר
שירה זה לא מי יודע מה נהר
פוגש בגם כן ים
שם שם באלימות הזאת

במים שעדיין לא החליטו אם
הם מתוקים או מלוחים
ובשורשי החידה
למה בכלל אומרים
"מים מתוקים"?
הרי לא באמת מתוק
מים נקודה

לא מתוק לא מתוק
לא מתוק לא מתוק
לא מתוק
לא מתוק
לא מתוק
לא מתוק
לא מתוק

אין יוקרה בשירה
ואלאק
גם אני עצמי רק
הפיליפיני שלה
אני רוחץ אותה סועד אותה
עוזר לה ללכת
אבל רק כדי לשלוח צ'ק לארץ רחוקה
אני?
את המילים הכי יפות שלי
אמרתי באנגלית למראיין דמיוני
תשאלו אותי מה המילה האהובה עלי
תשאלו אותי מה המילה הקללה עלי
תשאלו מה מדליק אותי
תשאלו תשאלו
תשאלו אותי מה אני רוצה שיכתבו על הקבר שלי

כן במבט לאחור בכלל מושלם
תדעו שנים לא מעטות שאני סתם בנאדם
כן כן שנים
חסר כמו ים
אף פעם לא מלא יא וולי
שנים לא הסתפרתי
לא ידעתי מה יפה לי

שנים של לא כל כך יפה
אבל עושה זקן מגניב
רק מכניס ת'בטן לא כל כך רזה
שנים שחשתי מין רעב בעצמותי
רק לימים התברר לי שהיית צמא

כשכולם רצו כנרת רציתי ים המלח
בשביל הבוץ
כי השירה, במדמנה היא גרה
וכשכולם רצו תופים וחצוצרה
רציתי להגיד אני פסנתר אני גיטרה

מיתר הרביעי אני
תמיד נקרע
כמו מיתר שלישי
תמיד יוצא מכיוון
עובר
בין מועדותם של הפצעים
להיפתח
לנטיית ליבן של הדלתות
להסגר

רק לפעמים היה אחר
לפעמים האור רתח וכל תבל זרח חבר
וגם אז האמת לא היתה נאותה
אך הגילוי נאות
והעולם כשדה חיטה
קוצר אותו לאלומות
וואלק בפנים הלחן מי, יקח את זה זונות
שוכב פצוע בית חולים
צועק נגני את זה אחות

אז כמו חמי, כמו סינטרה, כמו פרדי באתי
כמו מאיר, כמו דוד, כמו לאונרד אחויה
איתן, בראש מורם, בדרך שלי וניצחתי
כי עברנו את פרעה, לי המזמור והללויה

How Many Times

How many times do I need to tell you
It's like the sea, it comes quickly and overwhelms
And then more more more it kisses the shore, and then
Stops
And then comes back fast fast fast

And how many times do I need to tell you
When it comes, it comes big, it's round, it's blue, and it carries sand with it
And that's it

As if nothing boom boom boom boom

And how many times do I need to tell you
That there's a rhythm here
Even in sadness
There's a kind of sequence
And actually
It's everywhere
And it's always

And how many times do I need to say this "how many times do I need to say"
How-ma-ny-ti-mes-I-ne-ed-to-say
That I won't forget
The poetry
In the poverty between the known and the hidden
Between the familiar and the
Poetry is next to Reading, where the Yarkon flows
It's an airport barely meeting a former port
It's the lights of the celebration meeting the ugly electricity itself, and most importantly
Poetry is not a river you know
Meeting the also yes sea
There there in this violence

In waters that haven't yet decided if
They're sweet or salty
And in the roots of the riddle
Why do they even say
'Sweet water'?
It's not really sweet
Water, period

Not sweet, not sweet
Not sweet, not sweet
Not sweet
Not sweet
Not sweet
Not sweet
Not sweet

There's no luxury in poetry
And dammit
Even I myself am just
Its Filipino
I wash it, I feed it
Help it walk
But only to send a check to a distant land
Me?
I said my most beautiful words
In English to an imaginary interviewer
Ask me what my favorite word is
Ask me what my curse word is
Ask me what turns me on
Ask ask
Ask me what I want them to write on my grave

Yes, in retrospect, perfect
Know that for many years, I'm just a man
Yes yes, years
Lacking like the sea
Never full, oh my god
Years I didn't get a haircut
I didn't know what looked good on me

Years of not so beautiful
But growing a cool beard
Just putting my stomach in, not so thin
Years I felt a kind of hunger in my bones
Only later did I realize I was thirsty

When everyone wanted the Kinneret, I wanted the Dead Sea
For the mud
Because poetry, in its imagination, lives there
And when everyone wanted drums and trumpets
I wanted to say I'm a piano, I'm a guitar

I'm the fourth string
Always torn
Like the third string
Always coming out of direction
Passing
Between the appointments of wounds
To open
To the tendency of the hearts of the doors
To close

Only sometimes it was different
Sometimes the light boiled and the whole world shone bright
And even then, the truth wasn't right
But the revelation was true
And the world like a field of wheat
It reaps it into sheaves
Damn, inside the melody, who, will take this, whores
Lying injured, hospital
Shouting, play it, sister

So like my father, like Sinatra, like Freddie, I came
Like Meir, like David, like Leonard, I exist
Ethan, head held high, my way, and I won
Because we passed Pharaoh, the psalm and the Hallelujah are mine