Lyrics and translation עידן עמדי - לתת לחיים לרקוד

לתת לחיים לרקוד

לאחרונה אני כבר לא בטוח
שכל מה שחוויתי באמת קרה
עוד מקווה להתעורר פתאום
מהסיוט הזה בבהלה
להיכנס בשקט אל החדר
לנשק את הילדים
להירגע לנשום עמוק
לקלל חלומות רעים
לאט לאט זה מתיישב לי
כל השנה האחרונה
כל מי שאיבדתי
כל מילה שנאמרה
אני רוצה שוב לחייך בלי פחד
להצליח להביט רחוק
ללמוד לחבק את הכאב
לתת לחיים לרקוד

פתאום דממה בנינו
את רחוקה מכאן שנות אור
תגידי זה יהיה ככה לתמיד?
מתי זה יעבור?
אני לא רוצה להיות כמותם
לשקר, להעמיד פנים
להפוך להיות אילם
לדבר דרך שירים
רק ניסיתי להגיד לך
טוב שאת כאן
שאת בחיים
וטוב שאת צוחקת
גם אם זה לאחרים
עוד גאולה תבוא אל שנינו
אחרי עשר המכות
נלמד לחבק את הכאב
לתת לחיים לרקוד

בלילות הכלב ואני
מסתובבים משוטטים
מהיער עולים קולות
נחמנים מתבודדים
כבר חודשים שאני לא מצליח
להשלים, להאמין
כבר לא קונה מי שמוכר
שהוא מצא את אלוהים
והנה שוב אתה עולה לי
עם הסידור שלך ביד
געגועים באים בלילה
והלילה במיוחד
אם אלוהים שם לידך תגיד לו
אני לא מוותר על החלום
אלמד לחבק את הכאב
לתת לחיים לרקוד

רוח נפש נשמה
אני זרם תודעה
אני הכול, אני כלום
מציאות ואשליה
אני כולי פצע פתוח
לא מוצא מקום לנוח
לא מוצא לי נחמה
אם אתה שם
אם אתה שומע
תדע שאני מפחד להשתגע
אבל לא מפחד מהכאב
תן לי הכול, תן לי עוד
תן לי ללמוד

לתת לחיים לרקוד

Dem Leben beim Tanzen zusehen

In letzter Zeit bin ich mir nicht mehr sicher,
ob alles, was ich erlebt habe, wirklich passiert ist.
Ich hoffe immer noch, plötzlich aufzuwachen
aus diesem Albtraum, voller Panik.
Leise ins Zimmer zu gehen,
die Kinder zu küssen,
mich zu beruhigen, tief durchzuatmen,
schlechte Träume zu verfluchen.
Langsam setzt es sich bei mir fest,
das ganze letzte Jahr,
jeder, den ich verloren habe,
jedes Wort, das gesagt wurde.
Ich möchte wieder ohne Angst lächeln können,
in die Ferne blicken können,
lernen, den Schmerz zu umarmen,
dem Leben beim Tanzen zusehen.

Plötzlich Stille zwischen uns,
du bist Lichtjahre entfernt.
Sag mir, wird es für immer so sein?
Wann wird es vorübergehen?
Ich will nicht so sein wie sie,
lügen, so tun als ob,
verstummen,
durch Lieder sprechen.
Ich wollte dir nur sagen,
gut, dass du hier bist,
dass du lebst,
und gut, dass du lachst,
auch wenn es für andere ist.
Noch wird Erlösung zu uns beiden kommen,
nach den zehn Plagen.
Wir werden lernen, den Schmerz zu umarmen,
dem Leben beim Tanzen zusehen.

Nachts streunen der Hund und ich
umher,
aus dem Wald kommen Geräusche,
von Einsiedlern, die Trost suchen.
Seit Monaten kann ich nicht
abschließen, glauben.
Ich kaufe nichts mehr von denen,
die behaupten, Gott gefunden zu haben.
Und da kommst du wieder hoch,
mit deinem Gebetbuch in der Hand.
Sehnsucht kommt in der Nacht,
und besonders heute Nacht.
Wenn Gott neben dir ist, sag ihm,
ich gebe den Traum nicht auf.
Ich werde lernen, den Schmerz zu umarmen,
dem Leben beim Tanzen zusehen.

Geist, Seele, Atem,
ich bin ein Bewusstseinsstrom,
ich bin alles, ich bin nichts,
Realität und Illusion.
Ich bin eine einzige offene Wunde,
finde keinen Ort zum Ausruhen,
finde keinen Trost.
Wenn du da bist,
wenn du mich hörst,
dann wisse, dass ich Angst habe, verrückt zu werden,
aber keine Angst vor dem Schmerz.
Gib mir alles, gib mir mehr,
lass mich lernen,

dem Leben beim Tanzen zusehen.