מעביר דף - Nurit Galron translation in German

מעביר דף

ועכשיו זה הזמן לדעת כבר מה
צפוי לנו מהשמיים
גם יודעת יותר טוב למה התכוונה
זאת שאמרה שהחכמה היא כמו מים
ונדמה שנהיינו, בלית ברירה
יותר ויותר קרובים
אנחנו כמו זוג לאורך שדרה
פשוט הולכים והולכים

ולאור הדברים הפשוטים באמת
אנחנו חיים את חיינו
למשל בלי הסברים רק לקבל ולתת
זה לא קל אבל מה יש עוד בינינו?
אני נזכרת לפעמים בילדות שהייתה
לפני זמן המחשב וההיי טק
על פסי הרכבת מחכה לקטר
וכשהוא בא הכל צועק

כן, היו אלה חיים טובים
כמו שאומרים האופטימים
ולפעמים חיים מוזרים כך אומרים
המיסטיקנים הסינים
ואולי אלה חיים גדולים
הרי חיינו אותם בטירוף
תסתכל עלינו ותראה
קצת שמח, קצת עצוב

וכשאני שוב לובשת שמלה לבנה
אתה שואל מה קרה לך ולנו
הרי פעם לבשת את אותה השמלה
בנובמבר כשהתחתנו
כן ברור לי שאתה רוצה לפעמים
לחזור אל הדברים שהיו
גם אני רוצה אל אותם הימים
בגלל אותו הדבר בדיוק

כן, היו אלה חיים טובים
כמו שאומרים האופטימים
ולפעמים חיים מוזרים כך אומרים
המיסטיקנים הסינים
ואולי אלה חיים גדולים
הרי חיינו אותם גם בטירוף
תסתכל עלינו ותראה
קצת שמח, קצת עצוב

ועכשיו אל תדבר רק תבוא אלי
בשקט בשקט בחדר
כמו שני חברים שאבדו בחלל
שים לב כבר שוב אמצע נובמבר
שוב נופלים העלים - זה הזמן השקט
מה צפוי לנו מחר לא נדע
אתה עוטף אותי בחום ורוקד
ומעביר לנו עוד דף

כן, היו אלה חיים טובים
כמו שאומרים האופטימים
ולפעמים חיים מוזרים כך אומרים
המיסטיקנים הסינים
ואולי אלה חיים גדולים
הרי חיינו אותם בטירוף
תסתכל עלינו ותראה
קצת שמח, קצת עצוב

היו אלה חיים טובים
כמו שאומרים האופטימים
ולפעמים חיים מוזרים כך אומרים
המיסטיקנים הסינים
ואולי אלה חיים גדולים
הרי חיינו אותם גם בטירוף
תסתכל עלינו ותראה
קצת שמח, קצת עצוב

Eine Seite umblättern

Und jetzt ist es an der Zeit zu wissen, was
uns vom Himmel erwartet.
Ich weiß auch besser, was sie meinte,
diejenige, die sagte, Weisheit sei wie Wasser.
Und es scheint, wir sind, mangels einer Wahl,
immer enger zusammengerückt.
Wir sind wie ein Paar entlang einer Allee,
einfach gehend und gehend.

Und im Lichte der wirklich einfachen Dinge
leben wir unser Leben.
Zum Beispiel, ohne Erklärungen, nur empfangen und geben –
das ist nicht leicht, aber was gibt es sonst noch zwischen uns?
Ich erinnere mich manchmal an die Kindheit, die war,
vor der Zeit der Computer und High-Tech.
An den Bahngleisen, wartend auf die Lokomotive,
und wenn sie kommt, schreit alles.

Ja, das waren gute Leben,
wie die Optimisten sagen.
Und manchmal seltsame Leben, so sagen
die chinesischen Mystiker.
Und vielleicht sind das großartige Leben,
schließlich haben wir sie in Verrücktheit gelebt.
Schau uns an, und du wirst sehen:
ein bisschen fröhlich, ein bisschen traurig.

Und wenn ich wieder ein weißes Kleid trage,
fragst du, was mit dir (mir) und uns geschehen ist.
Schließlich trugst du (ich) dasselbe Kleid einmal,
im November, als wir heirateten.
Ja, mir ist klar, dass du manchmal willst,
zu den Dingen zurückkehren, die waren.
Auch ich möchte zu denselben Tagen zurück,
genau aus demselben Grund.

Ja, das waren gute Leben,
wie die Optimisten sagen.
Und manchmal seltsame Leben, so sagen
die chinesischen Mystiker.
Und vielleicht sind das großartige Leben,
schließlich haben wir sie auch in Verrücktheit gelebt.
Schau uns an, und du wirst sehen:
ein bisschen fröhlich, ein bisschen traurig.

Und jetzt sprich nicht, komm einfach zu mir,
ganz leise, ganz leise ins Zimmer.
Wie zwei Freunde, die im Weltraum verloren gingen.
Merkst du, es ist schon wieder Mitte November.
Wieder fallen die Blätter – das ist die stille Zeit.
Was uns morgen erwartet, wissen wir nicht.
Du hüllst mich in Wärme und tanzt
und blätterst für uns eine weitere Seite um.

Ja, das waren gute Leben,
wie die Optimisten sagen.
Und manchmal seltsame Leben, so sagen
die chinesischen Mystiker.
Und vielleicht sind das großartige Leben,
schließlich haben wir sie in Verrücktheit gelebt.
Schau uns an, und du wirst sehen:
ein bisschen fröhlich, ein bisschen traurig.

Das waren gute Leben,
wie die Optimisten sagen.
Und manchmal seltsame Leben, so sagen
die chinesischen Mystiker.
Und vielleicht sind das großartige Leben,
schließlich haben wir sie auch in Verrücktheit gelebt.
Schau uns an, und du wirst sehen:
ein bisschen fröhlich, ein bisschen traurig.