לא עוזב את העיר - Shlomo Artzi translation in German

לא עוזב את העיר

והוא לפני סיום
סוגר כבר את השער.
מרפה מן העניין,
חומק אל תוך השיר.

והיא לפני סיום שואלת:
"האם אתה נשאר?
האם השיר ימנע מבעדנו להמשיך?"

"לא עוזב את העיר!"
הוא אומר לה, "עבור אף אחד.
אנחנו שניים תמיד,
ביננו אלוהים אחד.
ואת עבורי
כמו שתיקה דקה,
וכך או כך
לא עוזב גם אותך".

ואחר כך משום שתכלת,
הרדיו מעודד,
רק סימני החוף
מעוררים ספק.

והיא מתוך סיום שואלת:
"האם יהיה מדי?"
אם היא פתאום תפרוץ בבכי לא מתאפק.

"לא עוזב את העיר!
עבור אף אחד.
אנחנו שניים תמיד,
ביננו אלוהים אחד.
ואת עבורי
כמו שתיקה דקה,
וכך או כך
לא עוזב גם אותך".

שמות לפני סיום,
והוא פתאום מבטיח,
מתוך חלום זהיר
הם נשענים אל ים.

למות לפני סיום,
והיא על קו רקיע,
מתוחה כמו עיר קטנה -
דמוית שרב.

"לא עוזב את העיר!
עבור אף אחד.
אנחנו שניים תמיד,
ביננו אלוהים אחד.
ואת עבורי
כמו שתיקה דקה,
וכך או כך
לא עוזב גם אותך".

"לא עוזב את העיר!
עבור אף אחד.
אנחנו שניים תמיד,
ביננו אלוהים אחד.
ואת עבורי
כמו שתיקה דקה,
וכך או כך
לא עוזב גם אותך".

"לא עוזב את העיר!
עבור אף אחד.
אנחנו שניים תמיד,
ביננו אלוהים אחד.
ואת עבורי
כמו שתיקה דקה,
וכך או כך
לא עוזב גם אותך".

"לא עוזב את העיר!
עבור אף אחד.
אנחנו שניים תמיד,
ביננו אלוהים אחד...

Ich verlasse die Stadt nicht

Und er, kurz vor dem Ende,
schließt schon das Tor.
Läßt die Sache los,
gleitet ins Lied hinein.

Und sie, kurz vor dem Ende, fragt:
"Bleibst du?
Wird das Lied uns daran hindern weiterzumachen?"

"Ich verlasse die Stadt nicht!"
sagt er zu ihr, "für niemanden.
Wir sind immer zu zweit,
zwischen uns ein Gott.
Und du bist für mich
wie eine zarte Stille,
und so oder so,
verlasse ich auch dich nicht".

Und dann, weil der Himmel blau ist,
muntert das Radio auf,
nur die Zeichen der Küste
wecken Zweifel.

Und sie, aus dem Ende heraus, fragt:
"Wird es zu viel sein?"
Wenn sie plötzlich in unbändiges Weinen ausbricht.

"Ich verlasse die Stadt nicht!"
für niemanden.
Wir sind immer zu zweit,
zwischen uns ein Gott.
Und du bist für mich
wie eine zarte Stille,
und so oder so,
verlasse ich auch dich nicht".

Namen vor dem Ende,
und er verspricht plötzlich,
aus einem vorsichtigen Traum heraus,
lehnen sie sich ans Meer.

Sterben vor dem Ende,
und sie an der Horizontlinie,
gespannt wie eine kleine Stadt -
gleich einer Hitzewelle (Scharaw).

"Ich verlasse die Stadt nicht!"
für niemanden.
Wir sind immer zu zweit,
zwischen uns ein Gott.
Und du bist für mich
wie eine zarte Stille,
und so oder so,
verlasse ich auch dich nicht".

"Ich verlasse die Stadt nicht!"
für niemanden.
Wir sind immer zu zweit,
zwischen uns ein Gott.
Und du bist für mich
wie eine zarte Stille,
und so oder so,
verlasse ich auch dich nicht".

"Ich verlasse die Stadt nicht!"
für niemanden.
Wir sind immer zu zweit,
zwischen uns ein Gott.
Und du bist für mich
wie eine zarte Stille,
und so oder so,
verlasse ich auch dich nicht".

"Ich verlasse die Stadt nicht!"
für niemanden.
Wir sind immer zu zweit,
zwischen uns ein Gott...