Lyrics and translation אסתר עופרים - היו לילות

היו לילות

היו לילות, אני אותם זוכרת
אני אותם עד סוף ימי אשא
במשעולים בין דגניה לכינרת
עמדה עגלת חיי העמוסה

והוא ניגש שמעי אלי, קטנטונת
אני בניתי בית לשבתך
את תרקמי בערב לי כותונת
אני אנהג ביום את עגלתך

הוא היה אז בהיר וגבוה כזמר
הוא נהג עגלות לשדה הרחב
ואני לו כותונת הייתי רוקמת
כותונת של תכלת עם פרח זהב

היו לילות, אני אותם זוכרת
והוא את העצים בגן העיד
את השבילים בין דגניה לכינרת
כי רק אותי ישמור לו לתמיד

היה הולך ושב אלי קודח
היה נושא דמותי ממול פניו
הגידו נא, היש בכם יודע
אי אנה זה הלך לו ולא שב?

אז הייתי בוכה, אז הייתי נדהמת
בשדות רחוקים עוד הלכתי אליו
אנוכי עוד נושאת כותנתו המרוקמת
כותונת של תכלת עם פרח זהב

היו לילות, אני אותם זוכרת
אני אותם עד סוף ימי אשא

There Were Nights

There were nights, I remember them
I will carry them to the end of my days
On the paths between Degania and the Sea of Galilee
My heavy cart stood

And he approached me, listen to me, little girl
I have built a house for you to live in
You will embroider a tunic for me in the evening
I will drive your cart by day

He was then bright and tall as a singer
He drove carts to the open field
And I would embroider a tunic for him
A tunic of azure with a golden flower

There were nights, I remember them
And he trimmed the trees in the garden
The paths between Degania and the Sea of Galilee
For he will keep me only for himself forever

He would come and go, feverishly
He would carry my image before his face
Tell me, is there anyone among you who knows
Where he has gone and has not returned?

Then I would cry, then I would be astonished
In distant fields I would still go to him
I still carry his embroidered tunic
A tunic of azure with a golden flower

There were nights, I remember them
I will carry them to the end of my days