אגדת דשא - Arik Einstein translation in German

אגדת דשא

יש ערמה של חברה על הדשא
אני דברים כאלה מחבב
בנים בנות ביחד, זה יפה ש -
יש אומץ לפעמים להתערבב.

שרים שירים ומביטים למעלה
ענן שם בירח מסתבן
חושבים במי להתאהב הלילה
אם כי הרהור כזה רק מעצבן.

מתחת לראשי מונחת ירך
ועל בטני צרור תלתלים מוטל
בלאט יוצאות ידיים אל הדרך
ומסלולן ארוך ומפותל.

גומרים לשיר ומקשיבים רב קשב
בינינו מתפתלות לחשושיות
יש הסתננויות בתוך העשב
כי יש בו כל מיני גבשושיות.

כיוון שתרדמה עלי נופלת
שוב אין אני מצליח לאתר
של מי היד אשר עלי זוחלת
ואת גופי הופכת לפסנתר.

וכשאני מקיץ אין איש בדשא
וקצת קריר וקצת רטוב מטל.
ולהפתעתי אני רואה ש-
אותו צרור תלתלים עלי מוטל.

ומתוכו אלי שוחקות עיניים
ומתוכו אלי מבהיק צוואר
אני שואל: "הי, מה העניניים?"
היא בחיוך עונה לי: "שום דבר."

שואל: "גם את ישנת?" - עונה: "לאו דוקא"
ותשובתה אותי קצת מביכה.
שואל: "אז מה בעצם את עושה כאן?"
שפתיה לוחשות: "אני איתך."
אני שותק. שפתיים היא נושכת
אני שותק וכה כבדות ידי
פתאום היא מסתובבת והולכת
ורק אני שותק עוד שם.

Gräserlegende

Da liegt ein Haufen Freunde auf dem Rasen
Ich mag solche Dinge sehr
Jungs und Mädchen zusammen, es ist schön, dass –
man manchmal den Mut hat, sich zu mischen.

Sie singen Lieder und schauen nach oben
Eine Wolke verheddert sich im Mond
Sie überlegen, in wen sie heute verliebt sein sollen
Obwohl solche Gedanken nur nerven.

Unter meinem Kopf liegt ein Oberschenkel
Und auf meinem Bauch ein Büschel Locken
Sanft strecken sich Hände aus in die Ferne
Ihr Pfad ist lang und gewunden.

Sie hören auf zu singen und lauchen gespannt zu
Zwischen uns schlängeln sich Geflüster
Es gibt heimliches Eindringen ins Gras
Denn es hat all diese kleinen Hubbel.

Da der Schlaf mich langsam überkommt
Kann ich nicht mehr herausfinden
Wessen Hand über mich kriecht
Und meinen Körper in ein Klavier verwandelt.

Und als ich aufwache, ist niemand mehr auf dem Rasen
Ein bisschen kühl und feucht vom Tau.
Und zu meiner Überraschung sehe ich, dass –
Dasselbe Büschel Locken auf mir liegt.

Und daraus lachen mich Augen an
Und daraus strahlt mich ein Nacken an
Ich frage: „Hey, wie geht's?”
Sie antwortet lächelnd: „Ach, nichts Besonderes.”

Ich frage: „Hast du auch geschlafen?” – Sie antwortet: „Nicht wirklich”
Und ihre Antwort verunsichert mich etwas.
Ich frage: „Was machst du eigentlich hier?”
Ihre Lippen flüstern: „Ich bin bei dir.”
Ich schweige. Sie beißt sich auf die Lippen
Ich schweige und meine Hände sind so schwer
Plötzlich dreht sie sich um und geht
Und ich schweige immer noch dort.