שני שושנים - יהורם גאון translation in German

שני שושנים

אָשִׁיר לָךְ שִׁיר עַתִּיק, נוֹשָׁן,
אָשִׁיר לָךְ זֶמֶר עַל שׁוֹשָׁן,
הָיֹה הָיוּ לִפְנֵי שָׁנִים
שְׁנֵי שׁוֹשַׁנִּים, שְׁנֵי שׁוֹשַׁנִּים.
הָיָה זֶה כְּבָר, רָחוֹק הַיּוֹם,
אֶחָד לָבָן, שֵׁנִי אָדֹם.

בְּנֵי-גַּן-אֶחָד, כִּשְׁנֵי אַחִים,
צִמְּחוּ עָלֶה, צִמְּחוּ חוֹחִים,
עֵת בָּא הַבֹּקֶר צְחוֹר גָּוָן
פָּקַח עֵינַיִם הַלָּבָן.
וְעֶרֶב בָּא וְרַד הַיּוֹם
עָצַם עֵינַיִם הָאָדֹם.

וּבַלֵּילוֹת וּבַלֵּילוֹת
נָשְׁבוּ רוּחוֹת בָּם קַלִּילוֹת.
כֹּה לִבְלְבוּ עַד בָּאָה יָד,
יָד שֶׁקָּטְפָה שׁוֹשָׁן אֶחָד,
וְאֵין יוֹדֵעַ עַד הַיּוֹם –
אֶת הַלָּבָן אוֹ הָאָדֹם.

וְרַק יוֹדְעִים כִּי הַנּוֹתָר
לִבּוֹ נִשְׁבַּר, לִבּוֹ נִשְׁבַּר,
הָיֹה הָיוּ לִפְנֵי שָׁנִים
שְׁנֵי שׁוֹשַׁנִּים, שְׁנֵי שׁוֹשַׁנִּים.
הָיָה זֶה כְּבָר, רָחוֹק הַיּוֹם,
אֶחָד לָבָן, שֵׁנִי אָדֹם.

Zwei Rosen

Ich singe dir ein Lied, alt und vormalig,
Ich singe dir ein Lied von einer Rose,
Es waren einmal, vor vielen Jahren,
zwei Rosen, zwei Rosen.
Es war schon einst, der Tag ist fern,
eine weiß, die zweite rot.

Kinder eines Gartens, wie zwei Brüder,
Sie trieben Blätter, trieben Dornen,
Wenn der Morgen kam, in weißem Schein,
öffnete die weiße ihre Augen.
Und der Abend kam, der Tag ging nieder,
schloss die rote ihre Augen.

Und in den Nächten, in den Nächten,
wehten leichte Winde durch sie.
So blühten sie, bis eine Hand kam,
eine Hand, die eine Rose pflückte,
und niemand weiß bis heute –
die weiße oder die rote.

Man weiß nur, dass die, die blieb,
ihr Herz zerbrach, ihr Herz zerbrach,
Es waren einmal, vor vielen Jahren,
zwei Rosen, zwei Rosen.
Es war schon einst, der Tag ist fern,
eine weiß, die zweite rot.