סדר העבודה Live - ישי ריבו translation in German

סדר העבודה Live

נכנס למקום שנכנס
ועמד במקום שעמד
רחץ ידיו, רגליו
טבל, עלה ונסתפג
בא ממקום שהוא בא
והלך למקום שהלך
פשט בגדי החול
לבש בגדי לבן

וכך היה אומר
אנא ה′ כפר לחטאים לעוונות ולפשעים
שחטאתי לפניך, אני וביתי
ואם אדם היה יכול לזכור
את הפגמים, את החסרונות
את כל הפשעים
את כל העוונות

בטח כך היה מונה
אחת, אחת ואחת, אחת ושתיים
אחת ושלוש, אחת וארבע, אחת וחמש
ישר היה מתייאש
כי לא יכול היה לשאת
את טעם המרירות, החטא
את הבושה, את הפספוס
את ההפסד

והכהנים והעם העומדים בעזרה
כשהיו שומעים את שם ה' המפורש
יוצא מפי כהן גדול
היו כורעים, משתחווים ונופלים על פניהם
בָּרוּךְ שֵם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד

פסע למקום שפסע
פניו לקודש, אחוריו להיכל
ללא רבב היו שווים פיו ומעשיו
בא ממקום שהוא בא
והלך למקום שהלך
פשט בגדי לבן
לבש בגדי זהב

וכך היה אומר
אנא ה′ כפר לחטאים, לעוונות ולפשעים
שחטאתי לפניך, אני וביתי
ואם אדם היה יכול לזכור
את החסדים, את הטובות
את כל הרחמים
את כל הישועות

בטח כך היה מונה
אחת, אחת ואחת, אחת ושתיים
אחת מאלף אלפי אלפים ורב רבי רבבות
נסים נפלאות
שעשית עמנו
ימים ולילות

והכהנים והעם העומדים בעזרה
כשהיו שומעים את שם ה' המפורש
יוצא מפי כהן גדול
היו כורעים, משתחווים ונופלים על פניהם
בָּרוּךְ שֵם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד

יצא ממקום שיצא
ורעד במקום שעמד
פשט בגדי זהב
לבש בגדי עצמו
וכל העם והכהנים
היו מלווים אותו לביתו
ויום טוב לאוהביו
כִּי נִסְלַח לְכָל עֲדַת יִשְׂרָאֵל

אשרי העם שככה לו
אשרי העם שה' אלוקיו
אשרי העם שככה לו
אשרי העם, תשירו כולם
(אשרי העם שככה לו)
(אשרי העם שה′ אלוקיו)
(אשרי העם שככה לו)
(אשרי העם שה′ אלוקיו)

כאהל הנמתח בדרי מעלה, מראה כהן
כברקים היוצאים מזיו החיות, מראה כהן
כדמות הקשת בתוך הענן, מראה כהן
כחסד הניתן על פני חתן, מראה כהן

והכהנים והעם העומדים בעזרה
כשהיו שומעים את שם ה' המפורש
יוצא מפי כהן גדול
היו כורעים, משתחווים ונופלים על פניהם
בָּרוּךְ. שֵם. כְּבוֹד. מַלְכוּתוֹ. לְעוֹלָם. וָעֶד

Seder HaAvodah Live

Er betrat den Ort, den er betrat
Und stand an dem Ort, an dem er stand
Wusch seine Hände, seine Füße
Tauchte unter, stieg herauf und trocknete sich ab
Kam von dem Ort, von dem er kam
Und ging zu dem Ort, zu dem er ging
Legte die Werktagskleider ab
Zog die weißen Kleider an

Und so pflegte er zu sprechen
Bitte, Herr, vergib die Verfehlungen, die Vergehen und die Übertretungen
Die ich vor Dir begangen habe, ich und mein Haus
Und wenn ein Mensch sich erinnern könnte
An die Makel, an die Mängel
An all die Übertretungen
An all die Vergehen

Sicherlich hätte er so gezählt
Eins, eins und eins, eins und zwei
Eins und drei, eins und vier, eins und fünf
Er wäre sofort verzweifelt
Denn er hätte es nicht ertragen können
Den Geschmack der Bitterkeit, der Sünde
Die Scham, das Verfehlen
Den Verlust

Und die Priester und das Volk, die im Vorhof standen
Wenn sie den ausdrücklichen Namen des Herrn hörten
Aus dem Mund des Hohepriesters kommend
Knieten sie nieder, verneigten sich tief und fielen auf ihr Angesicht
Gepriesen sei der Name der Herrlichkeit Seines Reiches für immer und ewig!

Schritt zu dem Ort, zu dem er schritt
Sein Gesicht zum Heiligen, sein Rücken zum Tempelgebäude
Ohne Makel waren sein Mund und seine Taten gleich
Kam von dem Ort, von dem er kam
Und ging zu dem Ort, zu dem er ging
Legte die weißen Kleider ab
Zog die goldenen Kleider an

Und so pflegte er zu sprechen
Bitte, Herr, vergib die Verfehlungen, die Vergehen und die Übertretungen
Die ich vor Dir begangen habe, ich und mein Haus
Und wenn ein Mensch sich erinnern könnte
An die Gnadenerweise, an die Wohltaten
An all die Barmherzigkeiten
An all die Rettungen

Sicherlich hätte er so gezählt
Eins, eins und eins, eins und zwei
Eins von tausend mal tausend und zehntausend mal zehntausend
Wunder und Großtaten
Die Du mit uns getan hast
Tage und Nächte

Und die Priester und das Volk, die im Vorhof standen
Wenn sie den ausdrücklichen Namen des Herrn hörten
Aus dem Mund des Hohepriesters kommend
Knieten sie nieder, verneigten sich tief und fielen auf ihr Angesicht
Gepriesen sei der Name der Herrlichkeit Seines Reiches für immer und ewig!

Kam heraus aus dem Ort, aus dem er kam
Und zitterte an dem Ort, an dem er stand
Legte die goldenen Kleider ab
Zog seine eigenen Kleider an
Und das ganze Volk und die Priester
Geleiteten ihn zu seinem Haus
Und ein Freudentag für seine Lieben
Denn der ganzen Gemeinde Israel ist vergeben worden.

Glücklich das Volk, dem es so ergeht!
Glücklich das Volk, dessen Gott der Herr ist!
Glücklich das Volk, dem es so ergeht!
Glücklich das Volk, singt alle!
(Glücklich das Volk, dem es so ergeht!)
(Glücklich das Volk, dessen Gott der Herr ist!)
(Glücklich das Volk, dem es so ergeht!)
(Glücklich das Volk, dessen Gott der Herr ist!)

Wie ein Zelt, aufgespannt in den himmlischen Wohnungen, das Aussehen des Priesters
Wie Blitze, die aus dem Glanz der Chayot hervorgehen, das Aussehen des Priesters
Wie das Abbild des Regenbogens inmitten der Wolke, das Aussehen des Priesters
Wie Gnade, verliehen dem Angesicht eines Bräutigams, das Aussehen des Priesters

Und die Priester und das Volk, die im Vorhof standen
Wenn sie den ausdrücklichen Namen des Herrn hörten
Aus dem Mund des Hohepriesters kommend
Knieten sie nieder, verneigten sich tief und fielen auf ihr Angesicht
Gepriesen. Sei. Der Name. Der Herrlichkeit. Seines Reiches. Für immer. Und ewig!