עיניים להם - Subliminal , Chulu translation in German

עיניים להם

תן לי כוח אלוהי
להמשיך ולעבור עוד יום
זה עולה לי בחיי
עמורה וסדום

עיניים להם אבל הם לא רואים
אזניים להם ועדיין לא שומעים
והקול קורא והכל כבר קרה
אל תירא ישראל גור אריה הלא אתה

כולם קוראים לו המלך אבל הוא לא רוצה להיות עירום
כולם כורעים מולו ברך אבל הוא כולו נשרף מהחום
פותחים עליו "וואחד עין" ובזכוכית מגדלת
עושים הכל לגרום לו ליפול מאכילים אותנו סרט
תבין, מנהיג חייב להיות לו שפע, בכמות
מנהיג בצבע לא אחד שנראה מהצד סמרטוט
זו דרך הטבע! אסור שזה יבלבל אותנו
אם היקרים לו מכל לא מסודרים אז מה כבר יצליח איתנו?!
ו- אני לא מאשים אנשים, מאשים רק את התקשורת
שבשביל אחוז רייטינג יאכילו אותנו נסורת
לא אניות סיוע! זה אניות טרור!
פיגוע הוא פיגוע, אם זה מטען, סכין או לום!
ואין כאן אחד שעוד מסוגל להביט לעולם בעיניים
כי יודעים שאין גב ובסוף הוא יאכל בעצמו את ה_ין
אז מחכים למשיח שיופיע ויושיע
אבל אם אין אחרי מי ללכת אז לאן כבר נוכל להגיע.

עיניים להם אבל הם לא רואים
אזניים להם ועדיין לא שומעים
והקול קורא והכל כבר קרה
אל תירא ישראל גור אריה הלא אתה

כל הכוכבים בטלויזיה פתאום נראים לי די פתטיים
לא גברים לא גיבורים בטח לא סקסיים לא אתלטים
בכל שכונה שהלכתי פגשתי כמה גברים לפחות
רק בישראל גיבורים לא זוכים להוקרות על הצלחות עד שהם מתים
פתאום כולם רוצים ללמד אותנו במקום לכבד את הגיבורים שעוד בחיים איתנו
אם פרס, או ביבי, בלי קשר לרקע פוליטי
בעצרת של רבין בכיתי אך לתת לו כבוד בחייו לא זכיתי
איזה עם של חארות!
כולם כפויי טובה, הוא נתן את החיים שלו למדינה
בחיים לא שמע: "תודה"
שרון נלחם וניצח, רציתי כל כך שיצליח,
חבל שעד שנתנו לו פרחים הוא כבר לא יכל להריח
עכשיו כל מה שנשאר נכנס לתוך איזה ספר היסטוריה
אנשים נתנו את החיים במציאות לא בתיאוריה
אז, הגיע הזמן שכולנו נלמד לשנות את הדרך
ונגדל גיבורים חדשים מהילדים של דוד המלך

עיניים להם אבל הם לא רואים
אזניים להם ועדיין לא שומעים
והקול קורא והכל כבר קרה
אל תירא ישראל גור אריה הלא אתה

Augen haben sie

Gib mir göttliche Kraft, mein Schatz,
um weiterzumachen und einen weiteren Tag zu überstehen,
es kostet mich mein Leben,
Gomorrha und Sodom.

Augen haben sie, aber sie sehen nicht,
Ohren haben sie und hören immer noch nicht,
und die Stimme ruft, und alles ist schon geschehen,
Fürchte dich nicht, Israel, du bist doch ein junger Löwe.

Alle nennen ihn den König, aber er will nicht nackt sein,
alle knien vor ihm nieder, aber er verbrennt ganz von der Hitze,
sie werfen ein "böses Auge" auf ihn und nehmen ihn unter die Lupe,
tun alles, um ihn zu Fall zu bringen, füttern uns mit einem Film.
Versteh, ein Anführer muss Überfluss haben, in Mengen,
ein Anführer mit Farbe, nicht einer, der von der Seite wie ein Waschlappen aussieht.
Das ist der Lauf der Natur! Das darf uns nicht verwirren,
wenn seine Liebsten nicht versorgt sind, was soll dann schon mit uns gelingen?!
Und ich beschuldige nicht die Menschen, ich beschuldige nur die Medien,
die uns für ein Prozent Einschaltquote mit Sägemehl füttern würden.
Keine Hilfsschiffe! Das sind Terrorschiffe!
Ein Anschlag ist ein Anschlag, ob Sprengsatz, Messer oder Brecheisen!
Und es gibt hier keinen, der der Welt noch in die Augen blicken kann,
weil sie wissen, dass es keine Rückendeckung gibt und er am Ende selbst den Dreck fressen wird.
Also warten sie auf den Messias, dass er erscheint und rettet,
aber wenn es niemanden gibt, dem man folgen kann, wohin können wir dann noch gelangen.

Augen haben sie, aber sie sehen nicht,
Ohren haben sie und hören immer noch nicht,
und die Stimme ruft, und alles ist schon geschehen,
Fürchte dich nicht, Israel, du bist doch ein junger Löwe.

Alle Stars im Fernsehen erscheinen mir plötzlich ziemlich pathetisch,
keine Männer, keine Helden, sicher nicht sexy, keine Athleten.
In jeder Nachbarschaft, in die ich ging, traf ich mindestens ein paar Männer,
nur in Israel werden Helden für ihre Erfolge nicht gewürdigt, bis sie tot sind.
Plötzlich wollen uns alle belehren, anstatt die Helden zu ehren, die noch mit uns leben.
Ob Peres oder Bibi, unabhängig vom politischen Hintergrund,
bei der Rabin-Kundgebung weinte ich, aber ihm zu Lebzeiten Ehre zu erweisen, war mir nicht vergönnt.
Was für ein Volk von Mistkerlen!
Alle undankbar, er gab sein Leben für das Land,
im Leben nie gehört: "Danke".
Sharon kämpfte und siegte, ich wollte so sehr, dass er Erfolg hat,
schade, dass er die Blumen nicht mehr riechen konnte, als man sie ihm gab.
Jetzt kommt alles, was übrig bleibt, in irgendein Geschichtsbuch,
Menschen gaben ihr Leben in der Realität, nicht in der Theorie.
Also, es ist Zeit, dass wir alle lernen, den Weg zu ändern,
und neue Helden aus den Kindern König Davids großziehen.

Augen haben sie, aber sie sehen nicht,
Ohren haben sie und hören immer noch nicht,
und die Stimme ruft, und alles ist schon geschehen,
Fürchte dich nicht, Israel, du bist doch ein junger Löwe.