מעביר דף - שלמה ארצי translation in German

מעביר דף

ועכשיו זה הזמן לדעת כבר מה
צפוי לנו מהשמים
האם את יודעת למה התכוונה
זאת שאמרה שהחוכמה היא כמו מים
ונדמה שנהיינו, בלית ברירה
יותר ויותר קרובים
אנחנו כמו זוג לאורך שדרה
פשוט הולכים והולכים

ולאור הדברים הפשוטים באמת
אנחנו חיים את חיינו
למשל בלי הסברים רק לקבל ולתת
זה לא קל אבל מה יש עוד בינינו?
אני נזכר לפעמים בילדות שהייתה
לפני זמן המחשב וההיי-טק
על פסי הרכבת מחכה לקטר
וכשהוא בא אני צועק

כן, היו אלה חיים טובים
כמו שאומרים האופטימים
ולפעמים חיים מוזרים כך אומרים
המיסטיקנים הסינים
ואולי אלה חיים גדולים
הרי חיינו אותם בטירוף
תסתכלי עליי ותראי
קצת שמח קצת עצוב

וכשאני שוב לובשת שמלה לבנה
אתה שואל מה קרה לך ולנו
הרי פעם לבשת את אותה השמלה
בנובמבר כשהתחתנו
כן ברור לי שאת רוצה לפעמים
לחזור אל הדברים שהיו
גם אני רוצה את אותם הדברים
בגלל אותו הדבר בדיוק

כן, היו אלה חיים טובים...

ועכשיו אל תדבר רק תבוא אליי
בשקט בשקט בחדר
כמו שני חברים שאבדו בחלל
שימי לב כבר אמצע נובמבר
שוב נופלים העלים - זה הזמן השקט
מה צפוי לנו מחר לא נדע
אני עוטף אותך בחום ורוקד
ומעביר לנו עוד דף

כן, היו אלה חיים טובים...

Umblättern

Und jetzt ist es an der Zeit, schon zu wissen, was
uns vom Himmel erwartet.
Weißt du, was sie meinte,
diejenige, die sagte, Weisheit sei wie Wasser?
Und es scheint, wir sind geworden, ohne Wahl,
immer näher und näher.
Wir sind wie ein Paar entlang einer Allee,
die einfach gehen und gehen.

Und angesichts der wirklich einfachen Dinge
leben wir unser Leben.
Zum Beispiel, ohne Erklärungen, nur empfangen und geben,
das ist nicht leicht, aber was gibt es sonst noch zwischen uns?
Ich erinnere mich manchmal an die Kindheit, die war,
vor der Zeit des Computers und des High-Tech.
Auf den Bahngleisen, wartend auf die Lokomotive,
und wenn sie kommt, rufe ich:

Ja, das war ein gutes Leben,
wie die Optimisten sagen.
Und manchmal ein seltsames Leben, so sagen
die chinesischen Mystiker.
Und vielleicht ist es ein großes Leben,
schließlich lebten wir es wie verrückt.
Schau mich an und du wirst sehen,
ein bisschen glücklich, ein bisschen traurig.

Und wenn du wieder ein weißes Kleid trägst,
frage ich, was mit dir und uns geschehen ist.
Schließlich trugst du einst dasselbe Kleid,
im November, als wir heirateten.
Ja, mir ist klar, dass du manchmal willst,
zu den Dingen zurückkehren, die waren.
Auch ich will dieselben Dinge,
genau aus demselben Grund.

Ja, das war ein gutes Leben...

Und jetzt, sprich nicht, komm einfach zu mir,
ganz leise, leise ins Zimmer.
Wie zwei Freunde, die sich im All verloren haben.
Merk auf, es ist schon Mitte November.
Wieder fallen die Blätter – das ist die stille Zeit.
Was uns morgen erwartet, werden wir nicht wissen.
Ich hülle dich in Wärme und tanze,
und schlage für uns ein weiteres Blatt um.

Ja, das war ein gutes Leben...