Lyrics and translation שלמה גרוניך - נואיבה

נואיבה

שמש של בוקר
אני מתעצל
עד ששוקעת
שוכב לי בצל
רגע של שקט
שלא מסתיים
סוד שלחשתי
פתאום מתקיים

סתם בן אדם
אוכל שותה נרדם
בלי זימים ובלי כנפיים
כבר אחר הצהרים
את תגלי
את המחבוא שלי
עוד מעט יבואו מים
בואי נתחבא בנתיים
בתוך צדפה

שקט, ים, חופש שם
במרחק, אופק דק
פס זהב, זכר לשמש
גדולה
נפלה, צללה

סתם בן אדם
אוכל שותה נרדם
בלי זימים ובלי כנפים
כבר אחר הצהרים
את תגלי
את המחבוא שלי
עוד מעט נלך למים
בואי נתחבק בינתיים
בתוך צדפה

Нувейба

Утреннее солнце,
лениво мне,
пока не сядет,
лежу в тени.
Момент покоя,
что не кончается,
секрет, что я шепнул,
внезапно сбывается.

Всего лишь человек,
ем, пью, сплю,
без зим и без крыльев.
Уже после полудня
ты найдёшь
убежище моё.
Скоро вода придёт,
давай пока спрячемся
внутри раковины.

Тишина, море, свобода там,
вдали, тонкий горизонт,
золотая полоса, память о солнце
огромном,
что упало, нырнуло.

Всего лишь человек,
ем, пью, сплю,
без зим и без крыльев.
Уже после полудня
ты найдёшь
убежище моё.
Скоро пойдём к воде,
давай пока обнимемся
внутри раковины.