Lyrics and translation ששי קשת - פנקס הקטן

פנקס הקטן

פנקס הקטן היה רק נער מעלית
כחוש כמו כעך
פנקס הקטן אהב את הוד מעלתה
אהב אותה כל כך.

הוד מעלתה היתה בעצם רקדנית
יפה מאין כמותה
הוד מעלתה גם לא ידעה שבעולם
יש פנקס הקטן.

היא לא העיפה בו מבט
אך לו זה לא היה אכפת
עליה הוא חלם תמיד
בין הקומות במעלית
כי היא כל כך יפה היתה
הוד מעלתה...

יום אחד הופיע ג′ק
ספסר ההימורים
ברנש די מסוכן
וחבט בכל כוחו בהוד מעלתה
ישר בלקקן...

הוד מעלתה התגלגלה במדרגות
למטה עד סופן
מיהו הראשון אשר ניגש לעזרתה
זה פנקס הקטן.

היא לא העיפה בו מבט
אך לו זה לא היה אכפת
הוא לא ידע על מה הוכתה
אך הוא מיהר לעזרתה
כי בעיניו תמיד הייתה הוד מעלתה.

הרופא הביט בה וקבע
זה אבוד
אין מה לעשות
כי עם חוט שדרה כזה
היא לא תוכל לזוז
גם לא לעמוד.

כל האזרחים אותה השאירו לבד
טוב למי יש זמן
מיהו היחיד אשר נשאר שם על ידה
זה פנקס הקטן.

היא לא העיפה בו מבט
אך לו זה לא היה אכפת
ולחדרו, חדרו הצר
הוא בזהירות אותה גרר
כי בשבילו היא עוד היתה הוד מעלתה.

פנקס הקטן שירת שנים במסירות
את הוד מעלתה
כל חסכונותיו אזלו נזלו במהירות
לא נותרה פרוטה
כל אשר ציוותה עליו
צמיד או עגילים
הוא מייד נתן
וברחוב דחף הוא את כסא הגלגלים
זה פנקס הקטן.

היא לא העיפה בו מבט
גם לא מילה טובה אחת
כבר בראשה זרקה שיבה
וכבר כולה ממש חורבה
אך בשבילו היא עוד היתה
הוד מעלתה.

יום אחד הודיעה:
קר לי פנקס, בוא ניסע לדרום החם
ארוכה הדרך ואין כסף למסע
דחף אותי לשם
הוא דחף ברגל את כסא הגלגלים
אפילו לא רטן
הוא דחף ברגל אלף שלוש מאות מילין
זה פנקס הקטן.

היא לא העיפה בו מבט
והוא ימים רבים צעד
ועם כסא הגלגלים
מכפר לכפר ללא מילים
כי בשבילו היא עוד היתה
הוד מעלתה.

כשהגיעו ועצרו ממש לחוף הים
היא אמרה פתאום:
רד על שתי ברכיך
רד נא פנקס הקטן
כי הגיע יום
מהיום אביר תהיה להוד מעלתה
כי כבר בא הזמן
אהבתיך,
בוא נשקיני נא -
בוא פנקס הקטן.

והוא נשק רכות רכות
לשתי שפתיה הסדוקות
והוא מחה את הדמעות
מלחייה הצמוקות
וכך נפחה את נשמתה
הוד מעלתה...

למחרת היום כתבו פתאום
בסמרטעיתון משהו מוזר
פנקס הקטן נכנס לפתע למלון
והיכה תייר
את גבו שבר הוא במכות במוט ברזל
כמוכה שטן.

וכולם אמרו מה זה קרה לעזאזל
לפנקס הקטן
אבל הוא לא השפיל מבט
גם כשהגיע למשפט
ולא גילה כי התייר
היה פשוט אותו ספסר אשר הפיל בחבטה
את הוד מעלתה.

וכשעלה בצעד קל
על הכסא המחושמל
עלה שקט ומחייך
ולא הסביר על מה ואיך
כי הוא נזכר בנשיקתה של הוד מעלתה.

Little Notebook

Little Notebook was just an elevator boy
Skinny like a biscuit
Little Notebook loved Her Highness
He loved her so much.

Her Highness was in fact just a dancer
Beautiful beyond compare
Her Highness also didn't know in the world
That there is a Little Notebook.

She didn't even look at him
But he didn't care
He always dreamed of her
Between the floors in the elevator
Because she was so beautiful
Her Highness...

One day Jack appeared
The betting broker
Quite a dangerous brute
And hit Her Highness with all his might
Right on the cheek...

Her Highness tumbled down the stairs
Right down to the bottom
Who is the first to come to her aid
It's Little Notebook.

She didn't even look at him
But he didn't care
He didn't know why she was beaten
But he rushed to her aid
Because in his eyes she was always Her Highness.

The doctor looked at her and said
It's hopeless
There is nothing to be done
Because with a spinal cord like that
She won't be able to move
Not even to stand up.

All the citizens left her alone
Well who has time
Who is the only one who stayed by her side
It's Little Notebook.

She didn't even look at him
But he didn't care
And to his room, his narrow room
He cautiously dragged her
Because for him she was still Her Highness.

Little Notebook served with devotion for years
Her Highness
All his savings then ran out quickly
Not a penny was left
Whatever she commanded him to do
A bracelet or earrings
He would immediately give
And in the street he pushed the wheelchair
This Little Notebook.

She didn't even look at him
Not even a single kind word
Grey hairs were already streaking her head
And she was already completely ruined
But for him she was still
Her Highness.

One day she announced:
I'm cold, Little Notebook, let's go to the warm south
The journey is long and there is no money for the trip
Push me there
He pushed the wheelchair with his foot
He didn't even mumble
He pushed with his foot three hundred miles
This Little Notebook.

She didn't even look at him
And he walked for many days
And with the wheelchair
From village to village without words
Because for him she was still
Her Highness.

When they arrived and stopped right by the seashore
She suddenly said:
Kneel on both your knees
Kneel down, Little Notebook
Because the day has come
From today you will be a knight to Her Highness
Because the time has come
I love you,
Come kiss me -
Come, Little Notebook.

And he kissed softly, softly
Her two cracked lips
And he wiped the tears
From her withered cheeks
And so she breathed her last
Her Highness...

The next day they suddenly wrote
In the evening paper something strange
Little Notebook suddenly went into a hotel
And beat a tourist
He broke his back with blows with an iron bar
Like a demon possessed.

And everyone said what the hell happened
To Little Notebook
But he didn't lower his gaze
Even when he reached the trial
And did not reveal that the tourist
Was simply the same broker who had knocked over
Her Highness.

And as he stepped lightly
Onto the electric chair
He ascended calmly and smiling
And did not explain why and how
Because he remembered Her Highness's kiss.