Paroles et traduction Keren Peles feat. Miri Mesika - שתי גדות

שתי גדות

עם קשת בשיער כמו שהיינו ילדות
כשהנהר היה נהר והשדות היו שדות
הכוכבים הפנו מבט כשהסתכלת
איך הבנים בתחתונים יורדים לים

שם התמכרת אל האסור, הלא ברור, האי אפשר
העד הסוף הזה הטוב המרסק
תמיד בלבלת אותם, בטור שרקו מתחת לחלון שלך
פרחו בך לחיים אפרסק

ובאותו הסתיו חתרנו באותה סירה
היינו שתיים הוא אהב אז כל אחת לפי תורה
והסודות היו סודות היו סודות היו שדות
רק את נשארת אותו דבר
אותה הקשת בשיער
כמו שהיינו ילדות, נשארת נהר תמיד היו לך שתי גדות

היה לנו מספר מזל כזה שמבקשים איתו
דברים שרק אפשר לחלום בלב
והשירים היו עולם שמסתובב כמו קרוסלה
הכאב היה כאב היה שמחה

גילית איתי את הפריחה הראשונה שלי
חיכית איתי בתחנה כשהם הגיעו לאסוף
את הבנות הצדדיות של המושב עם שיר קטן
ועם סיכוי גדול לשיר אותו בסוף

ובאותו הסתיו חתרנו באותה סירה
היינו שתיים הוא אהב אז כל אחת לפי תורה
והסודות היו סודות היו סודות היו שדות
רק את נשארת אותו דבר
אותה הקשת בשיער
כמו שהיינו ילדות, נשארת נהר תמיד היו לך שתי גדות

קלענו לאותה המטרה
היינו שתיים הוא אהב אז כל אחת לפי תורה
והפרידות היו צורבות היו שורפות היו יפות
רק את נשארת אותו דבר
אותו העצב בצוואר
כמו שהיינו ילדות, כשהנהר היה נהר
והשדות היו שדות

Zwei Ufer

Mit einer Schleife im Haar, wie damals, als wir Kinder waren,
als der Fluss noch ein Fluss war und die Felder noch Felder waren.
Die Sterne schauten weg, als du ihn angesehen hast,
wie die Jungs in Unterhosen zum Meer hinuntergingen.

Dort wurdest du süchtig nach dem Verbotenen, dem Unklaren, dem Unmöglichen,
diesem Ende, diesem Guten, das alles zerschmettert.
Du hast sie immer verwirrt, in einer Reihe pfiffen sie unter deinem Fenster,
in dir blühten pfirsichfarbene Wangen.

Und in jenem Herbst ruderten wir im selben Boot,
wir waren zu zweit, er liebte damals jede nach ihrer Rolle.
Und die Geheimnisse waren Geheimnisse, waren Geheimnisse, waren Felder.
Nur du bleibst immer gleich,
dieselbe Schleife im Haar,
wie damals, als wir Kinder waren, du bleibst ein Fluss, du hattest immer zwei Ufer.

Wir hatten so eine Glückszahl, mit der man sich
Dinge wünschte, von denen man nur heimlich träumen kann.
Und die Lieder waren eine Welt, die sich wie ein Karussell drehte,
der Schmerz war Schmerz, war Freude.

Du hast mit mir meine erste Blüte entdeckt,
du hast mit mir an der Haltestelle gewartet, als sie kamen, um
die Mädchen vom Rand des Moschaw abzuholen, mit einem kleinen Lied
und einer großen Chance, es am Ende zu singen.

Und in jenem Herbst ruderten wir im selben Boot,
wir waren zu zweit, er liebte damals jede nach ihrer Rolle.
Und die Geheimnisse waren Geheimnisse, waren Geheimnisse, waren Felder.
Nur du bleibst immer gleich,
dieselbe Schleife im Haar,
wie damals, als wir Kinder waren, du bleibst ein Fluss, du hattest immer zwei Ufer.

Wir trafen dasselbe Ziel,
wir waren zu zweit, er liebte damals jede nach ihrer Rolle.
Und die Abschiede waren brennend, waren sengend, waren schön.
Nur du bleibst immer gleich,
dieselbe Trauer im Nacken,
wie damals, als wir Kinder waren, als der Fluss noch ein Fluss war
und die Felder noch Felder waren.