Paroles et traduction en allemand NUMI - ארבע בבוקר

ארבע בבוקר

ארבע בבוקר אני לא ישן
כוס של וויסקי וביטים על המחשב
שנים וההרגל הזה לא מתיישן
והם חושבים אני צריך להתיישר
אבל אוהב שעות שאף אחד לא מתקשר
מדליק סיגריה לשיחה פה עם עצמי
מדיטציה מחפש את מי שאני
מתנתק מהעולם, צריך לנשום טיפה אוויר
מזמן שלא אכפת לי מה כולם חושבים
העיקר שאני מבין
ארבע בבוקר בתל אביב
אני והשדים שלי פה חוגגים
אפר על הריצפה וכתמים על הבגדים
הגוף על הספה, הראש במאדים
והכל מדהים
ארבע בבוקר אולי חמש
עדיין חושך אז מבחינתי עוד יש זמן
דפים על השולחן כאילו ערב פסח
היא מתחבאת לי רק מתי שמחפש אותה
וזה נראה כאילו שאני יושב סתם
עשן סגול ובסים מתנגנים ברקע
וזה סיפור כיסוי יפה שלי לדפקה וארבע בבוקר נראה לי
ושוב פעם אני עם עצמי, מנסה לדבר אליי
החיוך מבחוץ לא תמיד מספר את כל מה שקורה בבית
בפיס או בדיסים
מכעיס אותי שאני רגוע מדי
אני לא קולט ת'וויב
כל יום שעובר זה מרגיש שמחסור בפרופורציה זה לא תופעת לוואי
אני כבר לא נלחם בשדים כי הבנתי שמה שהם צריכים זה חיבוק ודי
אני כבר לא נפגע מאנשים כי זה לא יעזור
אז עדיף לי ניתוק וביי
כמעט שלושים
ומדהים איך הכל השתנה
בפחות משנתיים
שעברתי את עשרים ושבע
הבנתי שאני צריך לקחת את עצמי בידיים
מזמן לא שומר את המחשבות שלי במגירה
התחלתי להיות אני, ברגש קלטתי שזה בסדר גם
התרגלתי, אז באמת לא אכפת לי שמתייגים אותי כילד רע
רגע, הודעה מהטלגרם
ארבע בבוקר בתל אביב
אני והשדים שלי פה חוגגים
הגוף על הספה, הראש במאדים
פה אני לא יודע מה להגיד

Vier Uhr morgens

Vier Uhr morgens, ich schlafe nicht
Ein Glas Whiskey und Beats auf dem Computer
Jahre vergehen, und diese Gewohnheit altert nicht
Und sie denken, ich müsste mich bessern
Aber ich liebe die Stunden, in denen niemand anruft
Zünde eine Zigarette an für ein Gespräch mit mir selbst
Meditation, suche nach dem, der ich bin
Entkopple mich von der Welt, muss ein wenig Luft atmen
Schon lange ist mir egal, was alle denken
Hauptsache, ich verstehe
Vier Uhr morgens in Tel Aviv
Ich und meine Dämonen feiern hier
Asche auf dem Boden und Flecken auf der Kleidung
Der Körper auf dem Sofa, der Kopf auf dem Mars
Und alles ist erstaunlich
Vier Uhr morgens, vielleicht fünf
Es ist noch dunkel, also habe ich meiner Meinung nach noch Zeit
Papiere auf dem Tisch, als wäre es Pessach-Abend
Sie versteckt sich vor mir, nur wenn ich sie suche
Und es sieht so aus, als würde ich nur rumsitzen
Violetter Rauch und Bässe spielen im Hintergrund
Und das ist meine schöne Titelgeschichte für die Macke, und vier Uhr morgens, scheint mir
Und wieder einmal bin ich mit mir selbst, versuche zu mir zu sprechen
Das Lächeln von außen erzählt nicht immer alles, was zu Hause passiert
In Frieden oder in Dissen
Es ärgert mich, dass ich zu ruhig bin
Ich verstehe den Vibe nicht
Jeder Tag, der vergeht, fühlt sich an, als ob ein Mangel an Verhältnismäßigkeit keine Nebenwirkung ist
Ich kämpfe nicht mehr gegen die Dämonen, weil ich verstanden habe, dass sie nur eine Umarmung brauchen, und das war's
Ich werde nicht mehr von Menschen verletzt, weil es nicht helfen wird
Also ziehe ich die Trennung vor und tschüss
Fast dreißig
Und erstaunlich, wie sich alles verändert hat
In weniger als zwei Jahren
Als ich siebenundzwanzig wurde
Verstand ich, dass ich mich zusammenreißen muss
Ich bewahre meine Gedanken schon lange nicht mehr in der Schublade auf
Ich habe angefangen, ich selbst zu sein, emotional habe ich gemerkt, dass es auch in Ordnung ist
Ich habe mich daran gewöhnt, also ist es mir wirklich egal, dass sie mich als bösen Jungen abstempeln
Moment, eine Nachricht von Telegram
Vier Uhr morgens in Tel Aviv
Ich und meine Dämonen, wir sind am Feiern
Mein Körper ist auf dem Sofa, mein Kopf auf dem Mars
Hier weiß ich nicht, was ich sagen soll