המשורר - Shuli Rand traduction en allemand

המשורר

אדוני המשורר מלוא כל העיר כבודך
אתה זוכר איך נפגשנו בלב הבריכה
שחיתי לאט, שחית מהר
חזה מתוח כיאה למשורר

עצרנו לפוש, גלגלנו דיבור
על טמא וטהור, על מותר ועל אסור
תענוג לדבר איתך רב מג של מילים
מה כבר אמרתי ששברת ת'כלים

זאת הייתה דעתי לא הייתה לי ברירה
בינינו לפתע תהום נפערה
אני הצבעתי לשמיים
אתה צללת במים
ואמרת לא, אני אמרתי כן
ואם אמרתי יש, אתה צחקת אין

אתה בטח זוכר אותו בוקר אומלל
שנינו צנחנו על אותו הספסל
טחנתי סיגריות, קילפת אגס
כל אחד מאיתנו בעלבונו מכונס

איך שוב נקלענו לאותה השיחה
על מותר האדם ואם יש השגחה
אתה רב מג של מילים, לא היינו כוחות
הפעם זה כמעט נגמר במכות

זאת הייתה דעתי לא הייתה לי ברירה
בעיניך ראיתי פתאום אש זרה
אתה גיכחת לשמיים
אני לא הרמתי ידיים
כשאמרת לא, צעקתי כן
בטח שיש, אתה צעקת אין

הלילה ההוא בבית החולים
אתה היית מלופף צינורות מבהילים
על קצה הכיסא ישבתי בלאט
נשמת כבד, דיברנו מעט

בינינו אימה, בחדר צללים
היו לי תחושות לא היו לי מילים
עיניך תלויות בי גדולות ורכות
שנינו ביחד התחלנו לבכות

שנינו ראינו אותה התמונה
מעל לראשך מוטלת שכינה
ופחד נורא ואיום
כשאתה נרעדת פתאום
והתחננתי לא, אתה ידעת כן
סע לשלום, אתה ענית אמן

שחר פרץ לבית החולים
לעצב כזה לא היו לי כלים
ידידי המשורר זכרונך לברכה
נוח בשלום תהא שלמה מיטתך

Der Dichter

Mein Herr, der Dichter, die ganze Stadt ist voll deines Ruhmes.
Erinnerst du dich, wie wir uns mitten im Schwimmbad trafen?
Ich schwamm langsam, du schwammst schnell,
Brust gespannt, wie es sich für einen Dichter gehört.

Wir hielten inne, um uns auszuruhen, kamen ins Gespräch
Über unrein und rein, über erlaubt und verboten.
Ein Vergnügen, mit dir zu reden, du Wortmagier.
Was habe ich denn gesagt, dass du die Beherrschung verloren hast?

Das war meine Meinung, ich hatte keine Wahl.
Zwischen uns tat sich plötzlich ein Abgrund auf.
Ich zeigte zum Himmel,
Du tauchtest ins Wasser.
Und du sagtest nein, ich sagte ja.
Und wenn ich sagte "es gibt", lachtest du "es gibt nicht".

Du erinnerst dich sicher an jenen elenden Morgen,
Wir sanken beide auf dieselbe Bank.
Ich rauchte eine Zigarette nach der anderen, du schältest eine Birne.
Jeder von uns in seine Kränkung zurückgezogen.

Wie wir wieder in dasselbe Gespräch gerieten
Über den Vorrang des Menschen und ob es Vorsehung gibt.
Du bist ein Wortmagier, wir waren keine ebenbürtigen Gegner.
Diesmal endete es fast in Schlägen.

Das war meine Meinung, ich hatte keine Wahl.
In deinen Augen sah ich plötzlich ein fremdes Feuer.
Du spottetest zum Himmel,
Ich gab nicht auf.
Als du nein sagtest, schrie ich ja.
"Sicher gibt es das!", schriest du "Nein!".

Jene Nacht im Krankenhaus.
Du warst umwickelt von beängstigenden Schläuchen.
Ich saß langsam auf der Stuhlkante.
Du atmetest schwer, wir sprachen wenig.

Zwischen uns Grauen, im Zimmer Schatten.
Ich hatte Gefühle, ich hatte keine Worte.
Deine Augen hingen an mir, groß und sanft.
Wir beide begannen zusammen zu weinen.

Wir beide sahen dasselbe Bild:
Über deinem Haupt ruhte die Schechina.
Und eine schreckliche, furchtbare Angst,
Als du plötzlich erzittertest.
Und ich flehte nein, du wusstest ja.
"Geh in Frieden", du antwortetest "Amen".

Die Morgendämmerung brach ins Krankenhaus herein.
Für solchen Kummer hatte ich keine Mittel.
Mein Freund, der Dichter, dein Andenken sei zum Segen.
Ruhe in Frieden, möge deine Ruhestatt vollkommen sein.