הרצל - הקת גייסות השריון traduction en allemand

הרצל

הרצל
להקת גייסות השריון
מילים: יורם טהרלב
לחן: יאיר רוזנבלום

הרצל וכל האדונים הנכבדים
בבאזל יסדו את מדינת היהודים
וולפסון ונורדאו ואוסישקין התוסס
ומוצקין וכל הצירים של הקונגרס.
וולפסון הביא למדינה את הכספים
נורדאו נתן את הפרסום והכבוד.
אוסישקין נתן את המרץ של הדור
וביאליק נתן את "אל הציפור"
רק הרצל הלך שם דווה וכואב
כי הרצל נתן למדינה את הלב.

הוא רץ ודאג ונאם ונדחף
מן המזכיר אל השר
מן המיניסטר אל הגראף
האמין כתינוק בכל מה שהוא בדה
ואמר "אם תרצו אז אין זו אגדה"
נסע לסיני, לגליל וליהודה
בדק את הקרקע ואת כלי העבודה
חצה את הים ועל פרד הוא דהר
במקווה ישראל הוא פגש את הקיסר
ואז לפני וילהלם הוא חש פתאום כאב
כי שוב היה צריך לפתוח את הלב.

הוא לחם במונטיפיורי וברוטשילד הוא נזף
והשקיע בקונגרסים את כל חסכונותיו
בבית הוא הניח אישה וילדים
שחשו על גבם את צרת היהודים
לכלך הוא את ידיו ולא חש עצמו קטן
בקשישים שילם ונפגש עם השולטן
כי אחרת איך עבדול חמיד השני
היה מתמצא בעניין הציוני
הוא היה קצת בנימין והיה קצת זאב
אך אפילו לשולטן הוא הציע את הלב.

ובסוף כשראו שישנה כבר התחלה
הוא נדרש לשלם את מחיר התהילה
אחד דרש את הכספים והחובות
אחד דרש את הפרסום והכבוד
אחד דרש מהפכה, אחד שוויון
אחד דרש מיד את כל ציון
והרצל, שכלום לא נשאר לו בחייו
נתן את הלב ועצם את עיניו
ואחר כך כל האדונים הנכבדים
בכו על חוזה מדינת היהודים.

Herzl

Herzl
Band der Panzertruppen
Text: Yoram Taharlev
Musik: Yair Rosenblum

Herzl und all die ehrenwerten Herren
gründeten in Basel den Judenstaat.
Wolfsohn und Nordau und der temperamentvolle Ussishkin
und Motzkin und alle Delegierten des Kongresses.
Wolfsohn brachte dem Staat das Geld,
Nordau gab die Publizität und die Ehre.
Ussishkin gab den Elan der Generation,
und Bialik gab "An den Vogel".
Nur Herzl ging dort leidend und schmerzerfüllt,
denn Herzl gab dem Staat sein Herz.

Er rannte und sorgte sich, sprach und drängte sich vor,
vom Sekretär zum Minister,
vom Minister zum Grafen.
Glaubte wie ein Kind an alles, was er sich ausdachte
und sagte: "Wenn ihr wollt, ist es kein Märchen".
Reiste in den Sinai, nach Galiläa und Judäa,
prüfte den Boden und die Arbeitsgeräte.
Überquerte das Meer und ritt auf einem Maultier,
in Mikwe Israel traf er den Kaiser.
Und dann vor Wilhelm fühlte er plötzlich Schmerz,
denn wieder musste er sein Herz öffnen.

Er kämpfte gegen Montefiore und tadelte Rothschild
und investierte all seine Ersparnisse in die Kongresse.
Zu Hause ließ er eine Frau und Kinder zurück,
die auf ihrem Rücken das Leid der Juden spürten.
Machte sich die Hände schmutzig und fühlte sich nicht gering,
zahlte an Einflussreiche und traf sich mit dem Sultan.
Denn wie sonst hätte Abdülhamid II.
sich in der zionistischen Angelegenheit zurechtfinden sollen?
Er war ein bisschen Benjamin und ein bisschen Zeev,
doch selbst dem Sultan bot er sein Herz an.

Und am Ende, als man sah, dass es schon einen Anfang gab,
wurde von ihm verlangt, den Preis des Ruhmes zu zahlen.
Einer forderte das Geld und die Schulden,
einer forderte die Publizität und die Ehre.
Einer forderte Revolution, einer Gleichheit,
einer forderte sofort ganz Zion.
Und Herzl, dem nichts in seinem Leben geblieben war,
gab sein Herz und schloss seine Augen.
Und danach weinten all die ehrenwerten Herren
um den Visionär des Judenstaates.