לב שבור לרסיסים - שלמה ארצי traduction en allemand

לב שבור לרסיסים

ושבוע אחרי שבוע הם ניגנו על פי לוח,
פעם אחת בעיר זרה ופעם בכפר.
עלו על הבמה, שטפו כמו ים, נשבו כמו רוח.
ניצוץ אחד מדליק מדורת הצלחה.
ובאותה שנה הבאתי לך תקליט,
גברים עושים דברים כלל לא הגיוניים,
הלהקה מילאה מרתף בתחנה המרכזית,
מילאנו את הראש בחלומות פגזיים.
אני כלל לא בטוח שפעם זה קרה לנו,
הכל כמו סרט שאינו חיים, כמו עוף דמיוני,
היו לנו באהבה שלנו רגעים בנאליים,
במלחמות היו לנו כמה נידונים.
רק אז ביום שישי הרגשנו צורך לרקוד, אבל,
"איפה רוקדים?" שאלת אותי.
בתחנה המרכזית, בתוך מרתף מחורבן,
נשמע אותם אז ישבר לנו הלב לרסיסים.
הם ניגנו זה הכל,
למדנו את הקצב,
שלשה ימים בתוך מרתף הרוס כמו שדה קרב.
שם למדנו לרקוד,
כי אסור היה בבית הספר,
רקדנו עד שמישהו יפול על ברכיו.
עד שמישהו ירגיש כאב,
עד שמישהו יגיד אני קם ועוזב.
שנות השישים התנפנפו להם כמו הקוקו שלך ברוח,
מהתיכון לשדה הקרב, משם לאיזה באר מרוחק,
אני יושב סופר 20 שנה, רקדן פצוע,
מרוב יאוש, מרוב חידות, מרוב אף אחד.
ושנה אחרי שנה הבאתי לך תקליט,
כמו מתנה קטנה במקום לאמר מילים,
הלהקה ניגנה שם עד שהשוטרים אמרו: "מספיק",
עד שהלב שלנו שם נשבר לרסיסים.
הם ניגנו זה הכל...
אני קם ועוזב בלילה, כפות בתוך פיג'מה,
גם בקיטש יש שמץ של אמת, הכל הולך.
אני משאיר לך את הבית, את הלב השארתי שם,
שבור לרסיסים, מוטל, ליד ליבך.
הם ניגנו זה הכל...

Ein Herz in tausend Stücken

Und Woche für Woche spielten sie nach Plan,
Mal in einer fremden Stadt und mal in einem Dorf.
Sie betraten die Bühne, strömten wie das Meer, wehten wie der Wind.
Ein Funke entzündet das Lagerfeuer des Erfolgs.
Und in jenem Jahr brachte ich dir eine Schallplatte,
Männer tun Dinge, die überhaupt nicht logisch sind,
Die Band füllte einen Keller im Zentralen Busbahnhof,
Wir füllten unsere Köpfe mit explosiven Träumen.
Ich bin mir gar nicht sicher, ob uns das jemals passiert ist,
Alles wie ein Film, der kein Leben ist, wie ein Fabelwesen,
Wir hatten in unserer Liebe banale Momente,
In den Kriegen hatten wir einige Verdammte.
Nur damals am Freitag fühlten wir das Bedürfnis zu tanzen, aber,
"Wo tanzt man?", fragtest du mich.
Im Zentralen Busbahnhof, in einem beschissenen Keller,
Wir hören sie, dann wird uns das Herz in Stücke brechen.
Sie spielten, das ist alles,
Wir lernten den Rhythmus,
Drei Tage in einem zerstörten Keller wie ein Schlachtfeld.
Dort lernten wir zu tanzen,
Weil es in der Schule verboten war,
Wir tanzten, bis jemand auf die Knie fiel.
Bis jemand Schmerz fühlte,
Bis jemand sagte: Ich stehe auf und gehe.
Die Sechziger flatterten dahin wie dein Zopf im Wind,
Von der Highschool zum Schlachtfeld, von dort zu irgendeiner fernen Bar,
Ich sitze und zähle 20 Jahre, ein verletzter Tänzer,
Vor lauter Verzweiflung, vor lauter Rätseln, vor lauter Niemand.
Und Jahr für Jahr brachte ich dir eine Schallplatte,
Wie ein kleines Geschenk, anstatt Worte zu sagen,
Die Band spielte dort, bis die Polizisten sagten: „Genug“,
Bis unser Herz dort in Stücke brach.
Sie spielten, das ist alles...
Ich stehe auf und gehe in der Nacht, im Pyjama,
Auch im Kitsch steckt ein Funken Wahrheit, alles geht.
Ich überlasse dir das Haus, das Herz habe ich dort gelassen,
In Stücke gebrochen, daliegend, neben deinem Herzen.
Sie spielten, das ist alles...