Paroles et traduction Shlomo Artzi - לב שבור לרסיסים

לב שבור לרסיסים

ושבוע אחרי שבוע הם ניגנו על פי לוח,
פעם אחת בעיר זרה ופעם בכפר.
עלו על הבמה, שטפו כמו ים, נשבו כמו רוח.
ניצוץ אחד מדליק מדורת הצלחה.
ובאותה שנה הבאתי לך תקליט,
גברים עושים דברים כלל לא הגיוניים,
הלהקה מילאה מרתף בתחנה המרכזית,
מילאנו את הראש בחלומות פגזיים.
אני כלל לא בטוח שפעם זה קרה לנו,
הכל כמו סרט שאינו חיים, כמו עוף דמיוני,
היו לנו באהבה שלנו רגעים בנאליים,
במלחמות היו לנו כמה נידונים.
רק אז ביום שישי הרגשנו צורך לרקוד, אבל,
"איפה רוקדים?" שאלת אותי.
בתחנה המרכזית, בתוך מרתף מחורבן,
נשמע אותם אז ישבר לנו הלב לרסיסים.
הם ניגנו זה הכל,
למדנו את הקצב,
שלשה ימים בתוך מרתף הרוס כמו שדה קרב.
שם למדנו לרקוד,
כי אסור היה בבית הספר,
רקדנו עד שמישהו יפול על ברכיו.
עד שמישהו ירגיש כאב,
עד שמישהו יגיד אני קם ועוזב.
שנות השישים התנפנפו להם כמו הקוקו שלך ברוח,
מהתיכון לשדה הקרב, משם לאיזה באר מרוחק,
אני יושב סופר 20 שנה, רקדן פצוע,
מרוב יאוש, מרוב חידות, מרוב אף אחד.
ושנה אחרי שנה הבאתי לך תקליט,
כמו מתנה קטנה במקום לאמר מילים,
הלהקה ניגנה שם עד שהשוטרים אמרו: "מספיק",
עד שהלב שלנו שם נשבר לרסיסים.
הם ניגנו זה הכל...
אני קם ועוזב בלילה, כפות בתוך פיג'מה,
גם בקיטש יש שמץ של אמת, הכל הולך.
אני משאיר לך את הבית, את הלב השארתי שם,
שבור לרסיסים, מוטל, ליד ליבך.
הם ניגנו זה הכל...

Shattered Hearted

And week after week, they played their setlist,
Sometimes in a strange city, sometimes in a village.
They came onstage and flooded like a sea, blew like the wind.
A single spark can light the bonfire of success.
And that year I brought you a record,
Men do foolish things.
The band filled a basement in the central station,
We filled our heads with explosive dreams.
I'm not sure it ever happened to us,
Everything is like a movie that's not real life, like a figment of the imagination,
There were banal moments in our love,
There were a few casualties in our wars.
Only then, on Friday, did we feel the need to dance, but
"Where should we dance?" you asked me.
In the central station, in a dilapidated basement,
Let's listen to them until our hearts shatter.
They played, that was all,
We learned the rhythm,
Three days inside a basement as ruined as a battlefield.
That's where we learned to dance,
Because it wasn't allowed in school,
We danced until somebody fell to their knees.
Until somebody felt pain,
Until somebody said I'm getting up and leaving.
The 1960s blew like your bangs in the wind,
From high school to the battlefield, from there to some distant spring,
I sit here counting 20 years, a wounded dancer,
Driven by desperation, by riddles, by nobody.
And year after year, I brought you a record,
As a little gift, instead of saying the words,
The band kept playing there until the cops said: "Enough is enough",
Until our hearts there shattered.
They played, that was all...
I get up and leave at night, my feet in pajamas,
Even kitsch has a hint of truth, everything goes.
I'm leaving you the house, I left my heart there,
Shattered, lying next to yours.
They played, that was all...