Paroles et traduction Shlomo Artzi - רומניה

רומניה

נסיעה לרומניה בלילה גנוב, כי הבחין שזמנו אוזל.
הוא אבד לי פעם בתוך איזו חנות צעצועים או משהו כזה.
כמו שעולים לא פעם על כבש מטוס, כמו שעוצרים מכונית בחריקה.
כמו שלומדים לדעת מה עומד לקרות, כמו לפני המכה.
בן אדם במנוסה - זו סיבה למסע
חליפה בסגנון הישן.
מזירת הקרבות שעתיים טיסה, אל זירת אבות אבותיו.
נמל תעופה מלא יהודים מתאמצים להראות אוניברסל.
תן לי סיבה לחיות הוא אומר ומביט בתאריך, שמונים ושבע בסתיו.
תכף יתברר שכולם טסים הלילה עד רומניה.
ככה הוא אומר ומיד מוסיף הכל בא מלמעלה.
אז למה תוקף אותי פתאום אותו פחד,
כן כמה, כמה זמן נשאר לנו יחד.
נמל התעופה ליד הדלפק, הוא חש איך ליבו מתופף.
קוצר רוח נתקף, סיגריה ביקש, למרות שהפסיק לעשן.
זכרתי תחנת רכבת, ערב חג, אני ילד ליד חיפה.
יושב על ספסל, הוא קונה לי כוס לימונד, סתיו שישים ואחת.
לא היה ברור לי לאן כולם נוסעים, איפה בכלל חיפה.
הכל התחיל לזוז אפילו הרציף, דעתי נטרפה,
אז למה, תקף אותי פתאום אותו פחד,
הו אבא, כמה זמן נשאר לנו יחד.
הכרזות ברמקול וחשמל באויר, הכל לא נבין גם אחר כך.
ראיתי אותו בימיו הטובים, עבר זמן על שנינו, הו אבא.
ברומניה קבורים הוריו ואפילו סבו, והמים עולים צלולים מהבור,
עודני זקוק לליטוף שאיחר לבוא, סתיו אחד הוא יבוא.
לא הוא לא מעז להביט בי, אם הוא יביט יכאב לו,
כך תמיד היה מתבודד כמו אי, לא לא באשמתו.
אז למה תוקף אותי פתאום אותו פחד,
כן כמה, כמה זמן נשאר לנו יחד.

Romania

A trip to Romania in the middle of a robbed night, because he noticed that his time was running out.
He got lost once in a toy store or something like that.
Like when you board a plane or stop a car with a screech.
Like when you learn to know what's about to happen, like before the blow.
A man on the run - that's a reason for a journey
An old-fashioned suit.
Two hours flight from the battlefield to his ancestors' arena.
An airport full of Jews trying hard to appear universal.
Give me a reason to live, he says, looking at the date, autumn eighty-seven.
Soon it will turn out that everyone is flying to Romania tonight.
That's what he says and immediately adds that everything comes from above.
So why do I suddenly have that fear,
Yes, how much, how much time do we have left together.
At the airport counter, he feels his heart pounding.
Seized by impatience, he asks for a cigarette, although he has stopped smoking.
I remember a train station, a holiday eve, I'm a child near Haifa.
Sitting on a bench, he buys me a glass of lemonade, autumn sixty-one.
It wasn't clear to me where everyone was going, where Haifa was at all.
Everything started to move, even the platform, my mind went crazy,
So why did that fear suddenly seize me,
Oh, Daddy, how much time do we have left together.
The announcements on the loudspeaker and the electricity in the air, we don't understand anything even afterwards.
I saw him in his good days, time has passed for both of us, oh, Daddy.
In Romania his parents and even his grandfather are buried, and the water rises clear from the well,
I still need a caress that was late in coming, one autumn it will come.
No, he dares not look at me, if he looks it will hurt him,
That's how he was always a loner like an island, not his fault.
So why do I suddenly have that fear,
Yes, how much, how much time do we have left together.