דברים שלא אמרתי - Amit Ulman перевод на немецкий

דברים שלא אמרתי

נולדתי בארץ ישראל ובה שוכנת נשמתי
שוכנים בה נעורי וילדותי
בארצו של יעקב של ישראל
בין כל בניו של אברהם
בן אהרון היא קוראת לי
בן אהרון רון רון
בת קול של חול ממרחבי מדבר
תעודת הזהות

(תם מבינים')
אני שיש כל כך הרבה דברים שלא אמרתי
שברחתי לעץ כשעשיתי משהו רע ובאמת התכוונתי לא לחזור לעולם
אני שיש לי עיווית קטנה בפנים בכל פעם שאני רואה דם
אני שלמדתי אנגלית מתכניות כמו אריזה משפחתית
לכן האנגלית שלי תמיד טיפה בצחוק
אני שעכשיו חייב להתוודות
אני גנב העוגיות
במובן הכי הכי עמוק
אני שכאן כי הסגנון צריך פטרון מראה לכולם איך עושים את זה נכון
בעשירון העליון של הפאסון, (וואלאק) שורף הארכיון
אני שבארץ ישראל שוכנת נשמתי
אבל חלק קטן ממנה נשאר בלבנון
יותר מכל
מעל כל זה
תמיד הייתי הבן של אהרון

אף פעם לא אמרתי לאבי שאני אוהב אותו
קשה לומר את זה, אני עוד יכול
אני לא יודע איך
אני ואבי כוחות נפרדים ביקום
אנחנו אש ומים
החריצים בפניו של אבי הם
תעלות סואץ קטנות ועמוקות
הן מפרידות ביננו כמו בין עבדות לחירות
אני סיני
והוא מצרים

"להיות קטן", אבי נהג לומר
להיות קטן ללא תוחלת
"אפילו הקוצים של הילדות נראים מתוקים"
היה אומר
ובעיני אבי אני עדיין ילד
אני עכשיו עולה לכיתה אלף
הוא לא מבין שאני כבר לא קטן
כלומר
אני לא מבוגר
רק מבוגר יותר
יש לי רצונות מבוגרים
יותר
מחשבות מבוגרות
יותר
וחברים מבוגרים יותר
וגם להם יש שאיפות מבוגרות
אכזבות מבוגרות ועיניים אפורות
יותר
להם אף פעם לא אמרתי
אז עכשיו אני אומר:
לא הייתם צריכים להתבגר
אהבתי את הילדים שהייתם
אתם היום מעדיפים כסף, נשים, ילדים
על פני משחקי מחבואים ועמודו
במגרש המשחקים
שהיה, אגב, בארץ ישראל
לא בהודו
העולם נסחף לכיוונכם עם הבטחות כבדות מנשוא
ואיך אזכיר לכם
שהאוויר סמיך והחלל עבה
ושארוך
ארוך החשק, קשה

אני עצמי כבר לא קטן, אני מודה
(תכלס) השתנה לי כל הטעם בפה
התרגלתי לבירה
אני כבר די אוהב קפה
אוכל גלידה בכוס
באוטובוס או במטוס
לא מתעקש על החלון
ואם כבר כן, שיסלח לי
לפעמים מוריד וילון
לא קטן יותר, שנים
שלא חידדתי עפרון
מתעניין בחדשות
טריינינג ונעלי ספורט
לובש רק לריצה
מעולם לא אמרתי
לאבי שאני אוהב אותו

לא יצא

(עכשיו) אני יודע מה אתם חושבים
אתם חושבים
"קדימה
תחיה את השירה שלך, תגיד את זה
קדימה"
אבל אתם חושבים את זה רק כי אתם יודעים שתמותו יום אחד
בעוד אני אחיה לנצח
זו הקללה שלי
אני אף פעם לא אמות
לא אני לא בנו של אהרון
כולכם סופרים לאחור
כולכם דמויות בהצגה הזאת
בסוף ירד מסך ותעלמו אל הקלעים
כולכם גיבורים
של מילים אחרונות
קל לומר את האמת ואז למות
אך השחקן ממשיך לחיות
מה אתם מבינים, נבלות?
מה "קדימה"?
החריצים בפניו של אבי
הן תעלות קטנות ועמוקות
העיניים הן הים
כזה שכל הנחלים אליו
ולכן דמעותיו של אבי
זולגות פנימה

"אפילו הקוצים של הילדות נראים מתוקים"
היה אומר
"להיות קטן"
היה אומר

להיות קטן להיות קטן
ליד המיטה הקטנה
בחדר הקטן
ליד בנו הקטן הישן
להיות קטן
הוא התחנן
כך
מילים קטנות
עם התכוונות קטנה
כך בשעות הקטנות
כך בקול קטן
כך כשראשו על המזרן
כך ליטף את בנו
וחזר להיות קטן

ראיתי פעם ברית מילה
הראש האדום הקטן
צורח
וברגע אחד הבנתי
מה זה אבא
מה זה ילד
מה זה הורות
מה זה לצרוח בכל הכח
ומה זה אף פעם לא למות
אני נשבע ברגע אחד הבנתי מה כל זה אומר
מעולם לא אמרתי לאבי שאני אוהב אותו
ולאחרונה
אני אוהב אותו
יותר ויותר

אני שהפסקתי ללמוד פסנתר
שהתחלתי לארגן תחרויות שירה והפסקתי להבין למה
שהפסקתי לדבר עם אלוהים והתחלתי לדבר על קארמה
שהתחלתי לקרוא עליו הפסקתי לפגוש אותו
הפסקתי לנסות להבין את העולם והתחלתי לנסות לכבוש אותו
הפסקתי לחפש צדק והתחלתי לחפש הצדקה
מעולם לא הפסקתי להיות בנו של אבי
ולכן המלחמה
מעולם לא פסקה

כל עוד אנחנו בני אבותינו המלחמה לא תפסק
כל עוד הדם בעורקינו המלחמה לא תיפסק
המלחמה היא אנחנו
אנחנו המלחמה
והיא לעולם לא תפסק

גם אם אנחנו
הדור הצוחק
הבן של דור המסרק
הדור שצועק
על כל דבר ושום דבר
כי מה בעצם עוד נשאר
הרי אנחנו הדור שלא ידע
לא את יוסף
לא את פרעה
לא את משה
בגד בנו הזמן
ואולי אנחנו אוהבים את אבותינו
ורק ממש לא יודעים איך להגיד את זה
אלי
אני כבר לא קטן

עורי התקמט
שערי התמעט
ועיני העמיקו
ואיכשהו נדמה לי
שאני יפה יותר
ואם אני מעין דימוי לעם הזה
אני-אנחנו ולהיפך
אולי גם הוא

רק עשה
שלא תאבד לי אהבת אבי
עם השתנות הטעם בפה
ויש לי עוד עיוות קטן בפנים בכל פעם שאני רואה דם
עשה שלעולם
לא אאבד את העיוות הזה

אני שרק כשכולם שקעו, זרחתי
וכשכולם נלחמו, לי גנבו את הנשק
כמה האוויר סמיך, אלי
כמה החלל עבה
כמה ארוך החשק

Dinge, die ich nicht gesagt habe

Ich wurde in Israel geboren und dort wohnt meine Seele
Dort wohnen meine Jugend und meine Kindheit
Im Lande Jakobs, Israels
Unter all den Söhnen Abrahams
Der Sohn Aarons, so ruft sie mich
Der Sohn Aarons, Ron Ron
Eine Stimme aus Sand aus den Weiten der Wüste
Der Personalausweis

(Versteht ihr?)
Ich, der so viele Dinge nicht gesagt hat
Der auf einen Baum flüchtete, als ich etwas Schlimmes tat und wirklich vorhatte, nie wieder zurückzukehren
Ich, der eine kleine Grimasse im Gesicht hat, jedes Mal, wenn ich Blut sehe
Ich, der Englisch aus Sendungen wie "Full House" gelernt hat
Deshalb ist mein Englisch immer ein bisschen zum Lachen
Ich, der jetzt gestehen muss
Ich bin der Keksdieb
Im allertiefsten Sinne
Ich, der hier ist, weil der Stil einen Mäzen braucht, der allen zeigt, wie man es richtig macht
Im obersten Zehntel der Fasson, (Wallach) verbrennt das Archiv
Ich, in dessen Land Israel meine Seele wohnt
Aber ein kleiner Teil davon blieb im Libanon
Mehr als alles andere
Über all dem
War ich immer der Sohn Aarons

Ich habe meinem Vater nie gesagt, dass ich ihn liebe
Es ist schwer, das zu sagen, ich kann es noch
Ich weiß nicht, wie
Ich und mein Vater sind getrennte Kräfte im Universum
Wir sind Feuer und Wasser
Die Risse im Gesicht meines Vaters sind
Kleine und tiefe Suezkanäle
Sie trennen uns wie Sklaverei und Freiheit
Ich bin Sinai
Und er ist Ägypten

"Klein sein", pflegte mein Vater zu sagen
Klein sein ohne Zweck
"Sogar die Dornen der Kindheit sehen süß aus"
Sagte er
Und in den Augen meines Vaters bin ich immer noch ein Kind
Ich komme jetzt in die erste Klasse
Er versteht nicht, dass ich nicht mehr klein bin
Das heißt
Ich bin nicht erwachsen
Nur erwachsener
Ich habe erwachsenere Wünsche
Mehr
Erwachsenere Gedanken
Mehr
Und erwachsenere Freunde
Und auch sie haben erwachsene Bestrebungen
Erwachsene Enttäuschungen und graue Augen
Mehr
Ihnen habe ich es nie gesagt
Also sage ich es jetzt:
Ihr hättet nicht erwachsen werden sollen
Ich liebte die Kinder, die ihr wart
Ihr bevorzugt heute Geld, Frauen, Kinder
Gegenüber Versteckspielen und "O' স্তম্ভ"
Auf dem Spielplatz
Der übrigens in Israel war
Nicht in Indien
Die Welt wurde zu euch hingezogen mit unerträglich schweren Versprechungen
Und wie soll ich euch daran erinnern
Dass die Luft dick und der Raum dicht ist
Und dass lang
Lang die Sehnsucht, schwer

Ich selbst bin nicht mehr klein, ich gebe es zu
(Tatsächlich) hat sich mein ganzer Geschmack im Mund verändert
Ich habe mich an Bier gewöhnt
Ich mag Kaffee schon ziemlich
Esse Eis im Becher
Im Bus oder im Flugzeug
Bestehe nicht auf dem Fensterplatz
Und wenn doch, möge man mir verzeihen
Manchmal ziehe ich den Vorhang zu
Nicht mehr klein, seit Jahren
Habe ich keinen Bleistift gespitzt
Interessiere mich für Nachrichten
Trainingsanzug und Sportschuhe
Trage ich nur zum Laufen
Ich habe meinem Vater nie gesagt
Dass ich ihn liebe

Es kam nicht heraus

(Jetzt) weiß ich, was ihr denkt
Ihr denkt
"Komm schon
Lebe deine Poesie, sag es
Komm schon"
Aber ihr denkt das nur, weil ihr wisst, dass ihr eines Tages sterben werdet
Während ich ewig leben werde
Das ist mein Fluch
Ich werde niemals sterben
Nein, ich bin nicht der Sohn Aarons
Ihr alle zählt rückwärts
Ihr alle seid Figuren in diesem Stück
Am Ende fällt der Vorhang und ihr verschwindet hinter die Kulissen
Ihr alle seid Helden
Letzter Worte
Es ist leicht, die Wahrheit zu sagen und dann zu sterben
Aber der Schauspieler lebt weiter
Was versteht ihr schon, Schurken?
Was "Komm schon"?
Die Risse im Gesicht meines Vaters
Sind kleine und tiefe Kanäle
Die Augen sind das Meer
Eines, zu dem alle Flüsse fließen
Und deshalb fließen die Tränen meines Vaters
Nach innen

"Sogar die Dornen der Kindheit sehen süß aus"
Sagte er
"Klein sein"
Sagte er

Klein sein, klein sein
Neben dem kleinen Bett
Im kleinen Zimmer
Neben seinem kleinen schlafenden Sohn
Klein sein
Er flehte
So
Kleine Worte
Mit kleiner Absicht
So in den kleinen Stunden
So mit kleiner Stimme
So mit seinem Kopf auf der Matratze
So streichelte er seinen Sohn
Und wurde wieder klein

Ich sah einmal eine Beschneidung
Der kleine rote Kopf
Schreit
Und in einem Moment verstand ich
Was ein Vater ist
Was ein Kind ist
Was Elternschaft ist
Was es heißt, aus voller Kraft zu schreien
Und was es heißt, niemals zu sterben
Ich schwöre, in einem Moment verstand ich, was das alles bedeutet
Ich habe meinem Vater nie gesagt, dass ich ihn liebe
Und in letzter Zeit
Liebe ich ihn
Mehr und mehr

Ich, der aufgehört hat, Klavier zu lernen
Der angefangen hat, Poesiewettbewerbe zu organisieren und aufgehört hat zu verstehen, warum
Der aufgehört hat, mit Gott zu sprechen und angefangen hat, über Karma zu sprechen
Der angefangen hat, über ihn zu lesen, aufgehört hat, ihn zu treffen
Aufgehört hat, zu versuchen, die Welt zu verstehen, und angefangen hat, zu versuchen, sie zu erobern
Aufgehört hat, Gerechtigkeit zu suchen, und angefangen hat, Rechtfertigung zu suchen
Ich habe nie aufgehört, der Sohn meines Vaters zu sein
Und deshalb hat der Krieg
Nie aufgehört

Solange wir die Söhne unserer Väter sind, wird der Krieg nicht aufhören
Solange das Blut in unseren Adern ist, wird der Krieg nicht aufhören
Der Krieg sind wir
Wir sind der Krieg
Und er wird niemals aufhören

Auch wenn wir
Die lachende Generation sind
Der Sohn der Generation des Kamms
Die Generation, die schreit
Über alles und nichts
Denn was bleibt eigentlich noch
Denn wir sind die Generation, die nicht kannte
Weder Josef
Noch Pharao
Noch Moses
Die Zeit hat uns betrogen
Und vielleicht lieben wir unsere Väter
Und wissen nur wirklich nicht, wie wir es sagen sollen
Meine Liebe,
Ich bin nicht mehr klein

Meine Haut ist faltig geworden
Mein Haar ist weniger geworden
Und meine Augen sind tiefer geworden
Und irgendwie scheint es mir
Dass ich schöner bin
Und wenn ich eine Art Bild für dieses Volk bin
Ich-wir und umgekehrt
Vielleicht ist er es auch

Tu nur
Dass mir die Liebe meines Vaters nicht verloren geht
Mit der Veränderung des Geschmacks in meinem Mund
Und ich habe immer noch eine kleine Grimasse im Gesicht, jedes Mal, wenn ich Blut sehe
Tu, dass ich
Diese Grimasse niemals verliere

Ich, der erst erstrahlte, als alle versanken
Und als alle kämpften, wurde mir meine Waffe gestohlen
Wie dick die Luft ist, meine Liebe,
Wie dicht der Raum
Wie lang die Sehnsucht