Текст и перевод песни Amit Ulman - דברים שלא אמרתי

דברים שלא אמרתי

נולדתי בארץ ישראל ובה שוכנת נשמתי
שוכנים בה נעורי וילדותי
בארצו של יעקב של ישראל
בין כל בניו של אברהם
בן אהרון היא קוראת לי
בן אהרון רון רון
בת קול של חול ממרחבי מדבר
תעודת הזהות

(תם מבינים')
אני שיש כל כך הרבה דברים שלא אמרתי
שברחתי לעץ כשעשיתי משהו רע ובאמת התכוונתי לא לחזור לעולם
אני שיש לי עיווית קטנה בפנים בכל פעם שאני רואה דם
אני שלמדתי אנגלית מתכניות כמו אריזה משפחתית
לכן האנגלית שלי תמיד טיפה בצחוק
אני שעכשיו חייב להתוודות
אני גנב העוגיות
במובן הכי הכי עמוק
אני שכאן כי הסגנון צריך פטרון מראה לכולם איך עושים את זה נכון
בעשירון העליון של הפאסון, (וואלאק) שורף הארכיון
אני שבארץ ישראל שוכנת נשמתי
אבל חלק קטן ממנה נשאר בלבנון
יותר מכל
מעל כל זה
תמיד הייתי הבן של אהרון

אף פעם לא אמרתי לאבי שאני אוהב אותו
קשה לומר את זה, אני עוד יכול
אני לא יודע איך
אני ואבי כוחות נפרדים ביקום
אנחנו אש ומים
החריצים בפניו של אבי הם
תעלות סואץ קטנות ועמוקות
הן מפרידות ביננו כמו בין עבדות לחירות
אני סיני
והוא מצרים

"להיות קטן", אבי נהג לומר
להיות קטן ללא תוחלת
"אפילו הקוצים של הילדות נראים מתוקים"
היה אומר
ובעיני אבי אני עדיין ילד
אני עכשיו עולה לכיתה אלף
הוא לא מבין שאני כבר לא קטן
כלומר
אני לא מבוגר
רק מבוגר יותר
יש לי רצונות מבוגרים
יותר
מחשבות מבוגרות
יותר
וחברים מבוגרים יותר
וגם להם יש שאיפות מבוגרות
אכזבות מבוגרות ועיניים אפורות
יותר
להם אף פעם לא אמרתי
אז עכשיו אני אומר:
לא הייתם צריכים להתבגר
אהבתי את הילדים שהייתם
אתם היום מעדיפים כסף, נשים, ילדים
על פני משחקי מחבואים ועמודו
במגרש המשחקים
שהיה, אגב, בארץ ישראל
לא בהודו
העולם נסחף לכיוונכם עם הבטחות כבדות מנשוא
ואיך אזכיר לכם
שהאוויר סמיך והחלל עבה
ושארוך
ארוך החשק, קשה

אני עצמי כבר לא קטן, אני מודה
(תכלס) השתנה לי כל הטעם בפה
התרגלתי לבירה
אני כבר די אוהב קפה
אוכל גלידה בכוס
באוטובוס או במטוס
לא מתעקש על החלון
ואם כבר כן, שיסלח לי
לפעמים מוריד וילון
לא קטן יותר, שנים
שלא חידדתי עפרון
מתעניין בחדשות
טריינינג ונעלי ספורט
לובש רק לריצה
מעולם לא אמרתי
לאבי שאני אוהב אותו

לא יצא

(עכשיו) אני יודע מה אתם חושבים
אתם חושבים
"קדימה
תחיה את השירה שלך, תגיד את זה
קדימה"
אבל אתם חושבים את זה רק כי אתם יודעים שתמותו יום אחד
בעוד אני אחיה לנצח
זו הקללה שלי
אני אף פעם לא אמות
לא אני לא בנו של אהרון
כולכם סופרים לאחור
כולכם דמויות בהצגה הזאת
בסוף ירד מסך ותעלמו אל הקלעים
כולכם גיבורים
של מילים אחרונות
קל לומר את האמת ואז למות
אך השחקן ממשיך לחיות
מה אתם מבינים, נבלות?
מה "קדימה"?
החריצים בפניו של אבי
הן תעלות קטנות ועמוקות
העיניים הן הים
כזה שכל הנחלים אליו
ולכן דמעותיו של אבי
זולגות פנימה

"אפילו הקוצים של הילדות נראים מתוקים"
היה אומר
"להיות קטן"
היה אומר

להיות קטן להיות קטן
ליד המיטה הקטנה
בחדר הקטן
ליד בנו הקטן הישן
להיות קטן
הוא התחנן
כך
מילים קטנות
עם התכוונות קטנה
כך בשעות הקטנות
כך בקול קטן
כך כשראשו על המזרן
כך ליטף את בנו
וחזר להיות קטן

ראיתי פעם ברית מילה
הראש האדום הקטן
צורח
וברגע אחד הבנתי
מה זה אבא
מה זה ילד
מה זה הורות
מה זה לצרוח בכל הכח
ומה זה אף פעם לא למות
אני נשבע ברגע אחד הבנתי מה כל זה אומר
מעולם לא אמרתי לאבי שאני אוהב אותו
ולאחרונה
אני אוהב אותו
יותר ויותר

אני שהפסקתי ללמוד פסנתר
שהתחלתי לארגן תחרויות שירה והפסקתי להבין למה
שהפסקתי לדבר עם אלוהים והתחלתי לדבר על קארמה
שהתחלתי לקרוא עליו הפסקתי לפגוש אותו
הפסקתי לנסות להבין את העולם והתחלתי לנסות לכבוש אותו
הפסקתי לחפש צדק והתחלתי לחפש הצדקה
מעולם לא הפסקתי להיות בנו של אבי
ולכן המלחמה
מעולם לא פסקה

כל עוד אנחנו בני אבותינו המלחמה לא תפסק
כל עוד הדם בעורקינו המלחמה לא תיפסק
המלחמה היא אנחנו
אנחנו המלחמה
והיא לעולם לא תפסק

גם אם אנחנו
הדור הצוחק
הבן של דור המסרק
הדור שצועק
על כל דבר ושום דבר
כי מה בעצם עוד נשאר
הרי אנחנו הדור שלא ידע
לא את יוסף
לא את פרעה
לא את משה
בגד בנו הזמן
ואולי אנחנו אוהבים את אבותינו
ורק ממש לא יודעים איך להגיד את זה
אלי
אני כבר לא קטן

עורי התקמט
שערי התמעט
ועיני העמיקו
ואיכשהו נדמה לי
שאני יפה יותר
ואם אני מעין דימוי לעם הזה
אני-אנחנו ולהיפך
אולי גם הוא

רק עשה
שלא תאבד לי אהבת אבי
עם השתנות הטעם בפה
ויש לי עוד עיוות קטן בפנים בכל פעם שאני רואה דם
עשה שלעולם
לא אאבד את העיוות הזה

אני שרק כשכולם שקעו, זרחתי
וכשכולם נלחמו, לי גנבו את הנשק
כמה האוויר סמיך, אלי
כמה החלל עבה
כמה ארוך החשק

Things I Didn't Say

I was born in the Land of Israel, and there my soul resides,
There dwell my youth and childhood,
In the land of Jacob, of Israel,
Among all the sons of Abraham,
Son of Aaron, she calls me,
Son of Aaron, Ron Ron,
A voice from the desert expanse,
The identity card.

(Now you understand)
I, who have so many things I haven't said,
Who ran to the tree when I did something wrong and really meant to never come back,
I, who have a little twitch in my face every time I see blood,
I, who learned English from shows like Family Ties,
So my English is always a little bit of a joke,
I, who now have to confess,
I am the cookie thief,
In the deepest, deepest sense,
I am here because the style needs a role model to show everyone how it's done right,
In the top decile of fashion, (Wallak) the archive surfer,
I, whose soul resides in the Land of Israel,
But a small part of it remains in Lebanon,
More than anything,
Above all this,
I was always Aaron's son.

I never told my father that I loved him,
It's hard to say, I still can,
I don't know how,
My father and I are separate forces in the universe,
We are fire and water,
The wrinkles on my father's face are
Small and deep Suez Canals,
They separate us like slavery from freedom,
I am Sinai,
And he is Egypt.

"To be small," my father used to say,
To be small without hope,
"Even the thorns of childhood seem sweet,"
He would say,
And in my father's eyes, I am still a child,
I am now going to first grade,
He doesn't understand that I'm not small anymore,
That is,
I'm not old,
Just older,
I have adult desires,
More,
More adult thoughts,
More,
And older friends,
And they have adult aspirations too,
Adult disappointments and grayer eyes,
More,
I never told them,
So now I'm saying:
You shouldn't have grown up,
I loved the kids you were,
You now prefer money, women, children,
Over hide-and-seek and tag,
On the playground,
Which was, by the way, in the Land of Israel,
Not in India,
The world swept you away with unbearable promises,
And how can I remind you,
That the air is thick and the space is dense,
And that long,
Long is the desire, difficult.

I myself am no longer small, I admit,
(Finally) my whole taste in my mouth has changed,
I've gotten used to beer,
I kind of like coffee now,
I'll eat ice cream in a cup,
On the bus or on a plane,
I don't insist on the window,
And if I do, forgive me,
Sometimes I pull down the curtain,
No longer small, years,
Since I've sharpened a pencil,
Interested in the news,
Sweatpants and sneakers,
I only wear for running,
I never said,
To my father that I loved him.

It didn't come out.

(Now) I know what you're thinking,
You're thinking,
"Go ahead,
Live your poetry, say it,
Go ahead."
But you're only thinking that because you know you're going to die someday,
While I will live forever,
That's my curse,
I will never die,
No, I am not the son of Aaron,
You're all counting down,
You're all characters in this play,
Eventually the curtain will fall and you will disappear into the wings,
You are all giants,
Of last words,
It's easy to tell the truth and then die,
But the actor goes on living,
What do you understand, you bastards?
What "go ahead"?
The wrinkles on my father's face,
They are small and deep canals,
The eyes are the sea,
To which all the rivers flow,
But my father's tears,
Flow inward.

"Even the thorns of childhood seem sweet,"
He would say,
"To be small,"
He would say.

To be small, to be small,
By the small bed,
In the small room,
Next to his small sleeping son,
To be small,
He begged,
So,
Small words,
With small intent,
So, in the small hours,
So, in a small voice,
So, with his head on the mattress,
So, he stroked his son,
And became small again.

I once saw a circumcision,
The little red head,
Screaming,
And in one moment I understood,
What is a father,
What is a child,
What is parenthood,
What is it to scream with all your might,
And what it is to never die,
I swear I understood in one moment what it all meant,
I never told my father that I loved him,
And finally,
I love him,
More and more.

I who stopped taking piano lessons,
Who started organizing poetry slams and stopped understanding why,
Who stopped talking to God and started talking about karma,
Who started reading about him stopped meeting him,
Stopped trying to understand the world and started trying to conquer it,
Stopped looking for justice and started looking for charity,
I never stopped being my father's son,
And so the war,
Never ended.

As long as we are the sons of our fathers, the war will not end,
As long as the blood is in our veins, the war will not end,
The war is us,
We are the war,
And it will never end.

Even if we are,
The laughing generation,
The son of the combing generation,
The generation that screams,
About everything and nothing,
Because what else is left,
We are the generation that did not know,
Neither Joseph,
Nor Pharaoh,
Nor Moses,
Time has betrayed us,
And maybe we love our fathers,
And just don't know how to say it,
Eli,
I am no longer small.

My skin has wrinkled,
My hair has thinned,
And my eyes have deepened,
And somehow it seems to me,
That I am more beautiful,
And if I am a kind of image of this nation,
I am us and vice versa,
Maybe he too.

Just make,
That I will not lose my father's love,
With the change of taste in my mouth,
And I still have a little twitch in my face every time I see blood,
Make it so that forever,
I will not lose this twitch.

I, who only when everyone else sank, I blossomed,
And when everyone else fought, my gun was stolen,
How thick is the air, Eli,
How dense is the space,
How long is the desire.