Ani Holech - Ehud Banai перевод на немецкий

Ani Holech

אני הולך באופן די קבוע
הרופא אמר, זה יעשה אותך רגוע
זה טוב ללב, גם לכבד זה טוב מאוד
מרענן, נותן למערכת לעבוד

אנשים חולפים גם הם הולכים
פה ושם שומע רסיסי מילים
לא מדבר, מה כבר יש כאן להגיד?
הולך ישר משתדל לשמור על קצב, להתמיד

אני הולך, אור עולה בחלונות
ערב יורד, מריח חביתות
פה ושם רואה צלליות בחדרים
רסיסי חיים של אנשים אחרים

עכשיו שקט, חלפה לה אימת הסקאד
כאן לא רחוק, נפל אחד
ותמיד אני מרגיש כאן את המתח באוויר
בא עם הרוח, ממלא את כל העיר

עכשיו הכול זורם, הדם פועם
אני מזיע
הרופא אמר, טוב ללכת כל יום קצת
עד שתגיע

אני הולך דרך ערים מעושנות
דם על האספלט, זעקות שבר וקינות
טיול קצר בין הערביים
אני הולך כך לפחות שנות אלפיים

ואלו הם הרחובות בהם הלכתי לבית ספר
כשהייתי מדמיין את הכביש נהר זורם
הולך במדבר עד שאעבור את הירדן
אבא ואמא מחכים לילד הזקן

אני הולך בעיר מוכרת וזרה
לא שייך למגזר, לא נכנס למגירה
הלב שלי פתוח - פה ושם גם מהבהב
הולך ומתרחק, הולך ומתקרב

עוד סיבוב סביב אותה הכיכר
קרוב לבית, הכי רחוק שאפשר
כשאחזור האישה שלי לא תכיר את מי שבא
היא תגיד לי, מצטערת זאת לא הכתובת הנכונה

עכשיו הכול זורם, הדם פועם
אני מזיע
הרופא אמר, טוב ללכת כל יום קצת
עד שתגיע

אני הולך בשדות הבר המעטים
שנשארו בין מגדלים לקניונים
סורק תחנות, לא קולט את המקום
עומד על גשר ההלכה - מחפש את דרך השלום

עכשיו הכול זורם, הדם פועם
אני מזיע
הרופא אמר, טוב ללכת כל יום קצת
עד שתגיע
עד שתגיע

Ich gehe

Ich gehe ziemlich regelmäßig,
der Arzt sagte, das wird dich beruhigen.
Es ist gut für das Herz, auch für die Leber ist es sehr gut,
erfrischend, lässt das System arbeiten.

Menschen gehen vorbei, auch sie gehen,
hier und da höre ich Wortfetzen,
ich spreche nicht, was gibt es hier schon zu sagen?
Ich gehe geradeaus, versuche, den Rhythmus zu halten, durchzuhalten.

Ich gehe, Licht geht in den Fenstern auf,
der Abend sinkt, ich rieche Omeletts,
hier und da sehe ich Schatten in den Zimmern,
Lebensfetzen anderer Menschen.

Jetzt ist es ruhig, die Angst vor der Scud ist vorbei,
hier nicht weit entfernt, ist eine eingeschlagen,
und immer spüre ich hier die Spannung in der Luft,
kommt mit dem Wind, erfüllt die ganze Stadt.

Jetzt fließt alles, das Blut pulsiert,
ich schwitze,
der Arzt sagte, es ist gut, jeden Tag ein bisschen zu gehen,
bis du ankommst.

Ich gehe durch verrauchte Städte,
Blut auf dem Asphalt, Schreie des Schmerzes und Klagen,
ein kurzer Spaziergang in der Abenddämmerung,
ich gehe so seit mindestens zweitausend Jahren.

Und das sind die Straßen, auf denen ich zur Schule gegangen bin,
als ich mir die Straße als fließenden Fluss vorstellte,
ich gehe in der Wüste, bis ich den Jordan überquere,
Vater und Mutter warten auf den alten Jungen.

Ich gehe in einer Stadt, die mir bekannt und fremd ist,
gehöre keiner Gruppe an, passe in keine Schublade,
mein Herz ist offen – hier und da flackert es auch,
ich entferne mich, ich nähere mich.

Noch eine Runde um denselben Platz,
nah am Haus, so weit weg wie möglich,
wenn ich zurückkomme, wird meine Frau den, der kommt, nicht erkennen,
sie wird mir sagen: "Tut mir leid, das ist nicht die richtige Adresse."

Jetzt fließt alles, das Blut pulsiert,
ich schwitze,
der Arzt sagte, es ist gut, jeden Tag ein bisschen zu gehen,
bis du ankommst.

Ich gehe auf den wenigen Feldern,
die zwischen den Türmen und Einkaufszentren übrig geblieben sind,
scanne Stationen, verstehe den Ort nicht,
stehe auf der Halacha-Brücke – suche den Weg des Friedens.

Jetzt fließt alles, das Blut pulsiert,
ich schwitze,
der Arzt sagte, es ist gut, jeden Tag ein bisschen zu gehen,
bis du ankommst,
bis du ankommst.