Текст и перевод песни Ehud Banai - אבן ספיר

אבן ספיר

אבן ספיר
אהוד בנאי
היא באה מהכפר מבית חם בהרי ירושלים
פגשתי אותה על חוף דיונות הזהב שבמדבר
שבע שנים עבדתי בשבילה בחוץ ידיד בפנים אוהב
היא נתנה לי מדי פעם את היד אבל אף פעם לא את הלב.
כשיצאתי למסע היא קשרה לי צמיד סביב פרק כף היד
הוא היה עלי שנים עד שנקרע לי ואבד
את הציור שהיא ציירה לי אני שומר עוד על הקיר
כוכב לבן יהלום אבן ספיר.
יום אחד הופיעה בחדרי מטר על מטר מרובע
היה לי שם מקום למיטה לא זוגית ולמאפרה
אמרה שהיא רוצה מקלט, אמרתי: " כן, ודאי"
ובאותו הלילה התפרצו כל השדים שלה עלי.
וכך לילה לילה אני עומד מולה חסר אונים
כשהיא מזיזה בזעם את מעט הרהיטים
ושוב מעבירה תמונות מקיר אל קיר
כוכב לבן יהלום אבן ספיר.
מציפה את הרצפה במים אומרת: "מלוכלך כאן מלוכלך
אתה רק עומד ומסתכל אתה אדיש כל כך
לא רואה את הלכלוך למרות המשקפיים
אני אשבור לך אותם ממילא כבר אין לך עיניים".
אחר כך משתתקת מבקשת שאסלח לה מתחילה לבכות
נרדמת אור לבן מקיף את פניה הרכות
האם זה יעבור כשהבוקר שוב יאיר
כוכב לבן יהלום אבן ספיר.
יום אחד השאירה פתק לא נראה לה שתחזור
לא יכולה להישאר כאן ואת ליבי לשבור
יש לי רעשים בראש, כתבה, אני עולה באש
ואין בי כוח לנקות את כל הלכלוך הזה שיש.
אל תחפש אותי תמצא אישה תקימו משפחה
אני חוזרת אל הכפר אולי אמצא שם מנוחה
היא נעלמה ובחדרי ריקנות שוב באוויר
בלי כוכב לבן יהלום אבן ספיר.
חלפו שנים אני לא יודע אם היא כאן או שאולי נסעה
האם היא חופשיה או שבתוך עצמה כלואה
האם יש לה משפחה האם היא עדיין איתנו
או שחזרה אל הכוכב שלה עזבה את הכוכב שלנו.
אם תראה אותה תגיד לה אני זוכר כמעט הכול
המוסיקה בדיונות הצהוב והכחול
את הציור שהיא ציירה לי אני שומר עוד על הקיר
כוכב לבן יהלום אבן ספיר.

Saphir

Saphir
Ehud Banai
Elle vient du village, d'une maison chaleureuse dans les montagnes de Jérusalem
Je l'ai rencontrée sur le rivage des dunes d'or du désert
Pendant sept ans, j'ai travaillé pour elle, ami à l'extérieur, amoureux à l'intérieur
Elle me tendait parfois la main, mais jamais son cœur.
Quand je suis parti en voyage, elle m'a attaché un bracelet autour du poignet
Il est resté sur moi pendant des années, jusqu'à ce qu'il se déchire et se perde
Je garde toujours sur le mur le dessin qu'elle m'a fait
Étoile blanche, diamant, saphir.
Un jour, elle est apparue dans ma chambre, un mètre sur un mètre carré
J'avais de la place pour un lit, pas double, et une coiffeuse
Elle a dit qu'elle voulait un refuge, j'ai dit : "Oui, bien sûr"
Et cette nuit-là, tous ses démons se sont déchaînés sur moi.
Et ainsi, nuit après nuit, je me tiens devant elle, impuissant
Alors qu'elle déplace avec colère les quelques meubles
Et qu'elle déplace encore des photos du mur au mur
Étoile blanche, diamant, saphir.
Elle inonde le sol d'eau et dit : "C'est sale ici, c'est sale
Tu te contentes de te tenir là et de regarder, tu es si indifférent
Tu ne vois pas la saleté malgré tes lunettes
Je vais te les casser de toute façon, tu n'as plus d'yeux".
Puis elle se tait, me demande de lui pardonner, commence à pleurer
Elle s'endort, une lumière blanche entoure son visage doux
Est-ce que cela passera quand le matin reviendra
Étoile blanche, diamant, saphir.
Un jour, elle a laissé un mot, il ne lui semblait pas qu'elle revienne
Elle ne peut pas rester ici et briser mon cœur
J'ai des bruits dans la tête, a-t-elle écrit, je suis en feu
Et je n'ai pas la force de nettoyer toute cette saleté.
Ne me cherche pas, trouve une femme, fonde une famille
Je retourne au village, peut-être trouverai-je le repos là-bas
Elle a disparu et dans ma chambre, le vide est de nouveau dans l'air
Sans étoile blanche, diamant, saphir.
Des années se sont écoulées, je ne sais pas si elle est ici ou si elle est peut-être partie
Est-elle libre ou est-elle prisonnière d'elle-même
A-t-elle une famille, est-elle toujours avec nous
Ou est-elle retournée à son étoile, a-t-elle quitté notre étoile.
Si tu la vois, dis-lui que je me souviens de presque tout
La musique dans les dunes jaunes et bleues
Je garde toujours le dessin qu'elle m'a fait sur le mur
Étoile blanche, diamant, saphir.