Текст и перевод песни Gido - Van Gogh

Van Gogh

קו ראשון על הקאנבס וכבר שברתי את המכחול
משגר לכם אוזן במייל היא תועיל בבוא היום
וינסנט ואן גוך סבא רבא של אבא של אבא שלי
העצבות הנצחית בדם שלי זורם אקריליק
צינור השופכה שלי פולט צבעי מים

סתם יורק על הרצפה זה לגמרי נראה כמו יצירת מופת
מח פילנדרומי בלופ פרדוקסאלי, שובע מינימאלי
לא מגשים הפעם לא אגשים אף פעם
לא יקשיבו לי עד שאמות בצער רב
אבל יש לי אצבעות של פסנתרן
כשארה בי בחזה עם רובה ציד
אשוב לעוד משקה אחד בפאב
דקה לפני הסוף המר

מנווט את האוטו עקום זה עוזר לי להיות בשליטה
מקשט את החדר מוגזם הגישה שלי לא נגישה
המילה שלי לא רגישה

יש לי רק נחיר אחד עומד על הפודיום יש לי בחילה
מדבר לציבור הרחב מרגיש כמו זרטוסטרא
זיגמונד פרויד הוא מודל החיקוי היחיד שלי
איד שלי אגו שלי אוי אני בן אדם מורכב
כל כך מורכב שאני מתפרק
אי אפשר להרכיב אותי זה בלתי הפיך

סתם הגיתי מחשבה זה לגמרי נשמע כמו יצירת מופת
מח פילנדרומי בלופ פרדוקסאלי שובע מינימאלי
לא מגשים הפעם לא אגשים אף פעם
לא יקשיבו לי עד שאמות בצער רב
אבל יש לי אצבעות של פסנתרן
כשיעקרו לי את הלסת לא אפחד
ואשוב לעוד סיגר אחד בפאב דקה לפני הסוף המר

Van Gogh

First stroke on the canvas, already broke the brush
Sending you an ear in the mail, it'll come in handy someday
Vincent Van Gogh, my grandpa's grandpa
Eternal sadness in my blood, acrylic flows in my veins
My urethra squirts watercolors

Just spitting on the floor, it totally looks like a masterpiece
Palindromic mind in a paradoxical loop, minimal satisfaction
Not achieving this time, never will
They won't listen until I die in great sorrow
But I have the fingers of a pianist
When you shoot me in the chest with a hunting rifle
I'll come back for one more drink at the pub
A minute before the bitter end

Swerving the car, it helps me stay in control
Decorating the room excessively, my approach is inaccessible
My words are not sensitive

I only have one nostril, standing on the podium, I feel nauseous
Speaking to the public, I feel like Zarathustra
Sigmund Freud is my only role model
My id, my ego, oh I'm a complex being
So complex that I'm falling apart
I can't be put together, it's irreversible

Just thought of an idea, it totally sounds like a masterpiece
Palindromic mind in a paradoxical loop, minimal satisfaction
Not achieving this time, never will
They won't listen until I die in great sorrow
But I have the fingers of a pianist
When they rip my jaw off, I won't be afraid
And I'll come back for one more cigar in the bar, a minute before the bitter end