Текст и перевод песни Hadag Nahash - ואלס עם שאנן

ואלס עם שאנן

מי שהיה קרבי בניינטיז יכול בקלות לספר
כמה חרה הוא אכל בעזה לי יש גם סיפור אחר
סיפור שעוד לא סיפרתי ושנים שהוא איתי
חנוק אצלי בין אלף זכרונות וסיוטים
על אבנים בקבוקים קרשים ואני גם זוכר
איך הפילו עלינו פעם מגג בניין מקרר
הוא נפל בחבטה פחות ממטר מאחוריי
בלעתי רוק המשכתי במשימה שלא זכור לי מהי
אולי הוצאנו חשוד מהבית בדמי הליל
אזיקון על הידיים פלנליט על העיניים
בצדק או בטעות כי היה שם הכל מהכל
הצלחות ואסונות סלט אחד גדול
אולי היינו בדרכנו להשכיב מארב מול המסגד
שוכבים מול הכניסה מנסים לסתום את האף
לנשום בלי להריח לא להכניס את הסריחה
לא לראות עכברושים 60 סנטים הולכים עליך
ואסור ך לזוז אסור ך למצמץ
המדים נדבקים אסור ך לגרבץ
רק לקוות שהשחר כבר יפציע אל על
ותוכל לחמוק בחסותו ישר למאהל
פחד ותיעוב בכל סימטא
למוד אלימות אכול שנאה
כמה שיט אכלנו בכפית שתינו בקשית
מתוך פחית של התחתית של התחתית
אשנב פנימי נפתח וזיכרון מתחיל לזרום
זה היה מזמן כל כך ולא הולך לשומקום
קבור בתוך הנשמה עד שמתפרץ פתאום
מכאב לאנחה לטקסט ואז למיקרופון
בן חמש נהרג מכדור שאמור היה להיות לרגליים
המגד אוכל אבן בפה ועפות לו שבע שיניים
חייל איבד את זה והוריד למישהו קסדה לקודקוד
ממ הודח כי שכח מק בבגאז' של פיז'ו
משאטי לשייח' רדואן ועד שכונת רימל
מואזינים שזיהיתי לפי הפיץ' והסטייל
מפחד בלי הפסקה ומשחק אותה לא נבהל
מרודף לנרדף לרדוף במעגל
וככה יום יום שעה שעה דקה דקה
שיגרת אלימות שלעולם לא מפסיקה
אבל ראיתם על זה סרטים וקראתם על זה ספרים
והבטחתי לכם סיפור שאתם לא מכירים

אחד בנובמבר 91 מדריד בירת ספרד
מנהיגים ערבים ויהודים לראשונה סביב שולחן אחד
אופטימיות בלתי נתפסת אנשים מתחילים לדמיין
אופק אחר לאיזור הזה אופק לא מדמם
ואנחנו תקועים בעזה בוהים בתלפזיון
שהייתה שחור לבן לפחות אצלי בזיכרון
עד שהגיעה השעה שבה יצאנו לפטרול
מחסנית בהכנס אפוד ואז הלם אחד גדול
כי אותם הרחובות של הפגנות ומעצרים
התמלאו פתאום קריאות שמחה וים של חוגגים
אותן הידיים שרגמו אותנו באבנים
השליכו הפעם אורז ממתקים וענפי זיתים

נחלאים במדים ברחוב הראשי בתוך המון מריע
לא ידענו מה לחשוב לא רצינו להפריע
אבל זה קרה ואני הייתי שם ברגע שבו נשלח מסר חד וברור
שאף פעם לא הגיע
אחרי שנים של וויד ואלכוהול ובהתחשב בגיל
כבר לא הייתי משוכנע שהסיפור הזה פור ריל
לא ידעתי להגיד אם הכל קרה בכלל
עד שהוזמנתי להופעה מול פורום קציני מטכל
סיפרתי את מה שזכור לי וביקשתי להבין
אם מישהו מהקודקודים מולי עבר דברים דומים
התברר שלא רק בעזה אלא בכל רחבי השטחים
פלסטינים ביום הזה כיתתו ת'חרב לאיתים
הכמיהה לשלום שהייתה פה לא הייתה רשומה רק עלינו בטאבו
כמו דלי שתקווה שהתה בו עד שרגל גסה בעטה בו
זה קרה רק פעם אחת ומאז זה לא קורה
ויש פה מה ללמוד מלא אבל אף אחד לא רוצה
בסוף המפגש סיימתי ת'בירה בחדר האומנים
יצאתי ופתאום הרמטכל עומד מולי
אולי תכתוב על זה שיר אמר - זה ואלס עם שאנן
אז הנה, השיר כאן

Waltz with Shanan

Anyone who was close to me in the nineties can easily tell
how much hell they ate in Gaza, I also have a different story
A story that I haven't told yet, and it's been with me for years
Choking me, among a thousand memories and nightmares
About stones, bottles, boards, and I also remember
how they dropped a refrigerator on us from a building roof once
It fell with a crash, less than a meter behind me
I swallowed my saliva, continued with a task I don't remember what it was
Maybe we were taking a suspect out of the house at night
Handcuffs on his hands, blindfold over his eyes
Rightfully or mistakenly, because everything was there
Successes and disasters, one big salad
Maybe we were on our way to set an ambush in front of the mosque
Lying in front of the entrance, trying to plug our noses
To breathe without smelling, not to let in the stench
Not to see rats, 60 centimeters, walking on you
And you can't move, you can't blink
The uniform sticks, you can't scratch
Just hope that dawn will break soon
And you can sneak under its cover straight to the camp
Fear and disgust in every alley
Violence learned, full of hatred
How much shit we ate with a spoon, drank through a straw
From a can from the bottom of the bottom
An inner window opens, and a memory starts to flow
It was so long ago, and it's not going anywhere
Buried deep inside the soul until it suddenly bursts out
From pain to a sigh to text and then to the microphone
A five-year-old boy is killed by a bullet that was supposed to be for his legs
The bully eats a stone in his mouth, and seven teeth fly out
A soldier lost it, and took off someone's helmet from their head
A commander was demoted because he forgot his gun in the trunk of a Peugeot
From the attack on Sheikh Radwan to the Rimal neighborhood
The muezzins I recognized by the pitch and the style
Constantly afraid, pretending not to be scared
From being chased to being the pursuer to being chased in a circle
And like that, day after day, hour after hour, minute after minute
A routine of violence that never stops
But you saw movies about it and read books about it
And I promised you a story you don't know

November 1st, 1991, Madrid, capital of Spain
Arab and Jewish leaders for the first time around one table
Unbelievable optimism, people are starting to imagine
A different horizon for this area, a horizon that is not bloody
And we're stuck in Gaza, staring at the television
Which was black and white, at least in my memory
Until the time came when we went out on patrol
A magazine in, a vest on, and then one big shock
Because those same streets of protests and arrests
Suddenly filled with cries of joy and a sea of celebrants
Those same hands that threw stones at us
This time threw rice, candy, and olive branches

We're soaked in uniforms on the main street, in a cheering crowd
We didn't know what to think, we didn't want to interfere
But it happened, and I was there at the moment a clear message was sent
That never arrived
After years of weed and alcohol, and considering my age
I wasn't convinced anymore that this story was for real
I didn't know if it all happened at all
Until I was invited to perform in front of a forum of METCAL officers
I told what I remembered and asked to understand
If any of the big shots in front of me went through similar things
It turned out that not only in Gaza but throughout the territories
Palestinians that day crushed their swords into pieces
The yearning for peace that was here wasn't just written on our taboo
Like a bucket of hope that it soaked in until a rough foot kicked it
It happened only once, and it hasn't happened since
And there's a lot to learn from here, but no one wants to
At the end of the meeting, I finished my beer in the artist's room
I went out, and suddenly the chief of staff was standing in front of me
Maybe you should write a song about it, he said - it's a waltz with Shanan
So here it is, the song is here