אושר - Idan Amedi перевод на немецкий

אושר

ובסוף שכבר נצמדנו לדלת
על הקיר שלך תמונות מוזהבות
ואמרת לי לאט ובעצב
אם תלך אין לך לאן לחזור

ומאז אני תקוע בחדר
אמנם אחר אבל לפחות יש קירות
וכותב לך מהר ובקצב
שירי אהבה וכאב ותקוות

ואם יכולתי לשחק עם הזמן
קצת לחזור לאחור
הייתי נוסע ליום ההוא שם
שחייכת בו בלי סוף
אני לא יודע בדיוק מה
אולי מצאת איזו דרך
לגרום ללב הקר שלי להאמין
שהאושר כבר פה...

ובסוף שכבר נצמדנו לדלת
כשהכעס עטף אותי טוב
עד שאמרה לי זאת שאת אוהבת
"עדיף לכעוס יחד מלבד לחלום"

ומאז אני תקוע בחדר
כשלא נרדם אני מטייל ברחוב
וכל פעם שחושב על תמר מחייכת
קצת מוזר שאנחנו כבר לא

ואם יכולתי לשחק עם הזמן
קצת לחזור לאחור
הייתי נוסע ליום ההוא שם
שחייכת בו בלי סוף
אני לא יודע בדיוק מה
אולי מצאת איזו דרך
לגרום ללב הקר שלי להאמין
שהאושר כבר פה... פה...

אני לא יודע בדיוק מה
אולי מצאת איזו דרך
לגרום ללב הקר שלי להאמין

ובסוף שכבר נצמדנו לדלת
על הקיר שלך תמונות מוזהבות
ואמרת לי לאט ובעצב
אם תלך אין לך לאן לחזור

Glück

Und am Ende, als wir schon an der Tür lehnten,
an deiner Wand goldene Bilder.
Und du sagtest mir langsam und traurig:
Wenn du gehst, hast du keinen Ort, um zurückzukehren.

Und seitdem stecke ich im Zimmer fest,
zwar ein anderes, aber wenigstens gibt es Wände.
Und ich schreibe dir schnell und rhythmisch
Lieder von Liebe, Schmerz und Hoffnungen.

Und wenn ich mit der Zeit spielen könnte,
ein wenig zurückgehen,
würde ich zu jenem Tag dort reisen,
an dem du endlos gelächelt hast.
Ich weiß nicht genau was,
vielleicht hast du einen Weg gefunden,
mein kaltes Herz glauben zu machen,
dass das Glück schon hier ist...

Und am Ende, als wir schon an der Tür lehnten,
als der Zorn mich fest umhüllte,
bis diejenige, die du liebst, zu mir sagte:
"Es ist besser, zusammen wütend zu sein, als allein zu träumen."

Und seitdem stecke ich im Zimmer fest,
wenn ich nicht einschlafen kann, wandere ich auf der Straße.
Und jedes Mal, wenn ich an die lächelnde Tamar denke,
ist es ein wenig seltsam, dass wir es nicht mehr sind.

Und wenn ich mit der Zeit spielen könnte,
ein wenig zurückgehen,
würde ich zu jenem Tag dort reisen,
an dem du endlos gelächelt hast.
Ich weiß nicht genau was,
vielleicht hast du einen Weg gefunden,
mein kaltes Herz glauben zu machen,
dass das Glück schon hier ist... hier...

Ich weiß nicht genau was,
vielleicht hast du einen Weg gefunden,
mein kaltes Herz glauben zu machen.

Und am Ende, als wir schon an der Tür lehnten,
an deiner Wand goldene Bilder.
Und du sagtest mir langsam und traurig:
Wenn du gehst, hast du keinen Ort, um zurückzukehren.