Текст и перевод песни קורין אלאל - בירבורים

בירבורים

למען מי, מתי, על מה?
נגד מי, כיצד, נגד מה?
זאת אלימות בלתי נסבלת
לאן הולכים, לאן נופלים
אל מי אתם פה מתפללים?
רק דממה נפשי שואלת

למען מי, מתי, על מה?
ואם חובה לחוש דבר מה
בעד או נגד שכאלה
אני בעד שקיעת חמה
בעד גבעות החול
ויערות בגשם

כי ילד שבוכה, בכל מקום שהוא
הוא ילד שבוכה, כן
כי ילד שכבר מת, מכל רובה שהוא
הוא ילד שכבר מת, כן
כמה שזה נורא לבחור
אחת משתי פנים תמימות של צדק
כמה שזה נורא כשהאויב שלך
הוא צחוק ילדות מול הדק

למען מי, כיצד וכמה?
נגד מי, כיצד וכמה?
עד שאובד הטעם
של מים, לחם וחיים
וטעמם של בירבורים
בבית קפה קטן כמו פעם

בשביל כלום, בשביל כלום כמעט
בשביל להיות איתכם שעה אחת
ובשביל עוד שושן פורח
בשביל נשימה עמוקה
בשביל נשימה מתוקה
ובשביל הגן בצילו של ירח

בחוסר כל אך עם הרבה תשוקה
ללא מילים עד שכחה דלוקה
לתת הכל כמו סוף הדרך
להתעשר, כלומר לתת
ואז נשארת רק אמת
רק לאוצר כזה יש ערך

אל תדברו לי על שירה
אל תדברו לי על שירה
בעוד אתם רומסים כל פרח
עשו ניסים ונפלאות
בחצרות האפלות
שבוקר בן עולה כמו קרח

נגד מי, כיצד, נגד מה?
למען מי, מתי, על מה?
כדי לגלות שוב את הטעם
של מים, לחם וחיים
וטעמם של בירבורים
בבית קפה קטן כמו פעם

נגד שום דבר ונגד שום איש
נגד שום איש ונגד שום דבר
רק בעד עוד שושן פורח
בעד נשימה עמוקה
בעד נשימה מתוקה
ובעד הגן בצילו של ירח

ולחיות בתוך תשוקה
בתוך האש הכי רכה
לתת הכל כמו סוף הדרך
להתעשר, כלומר לתת
ואז נשארת רק אמת
רק לאוצר כזה יש ערך

אל תדברו לי עוד שירה
אל תדברו לי עוד שירה
הניחו לפרחים לפרוח
עשו ניסים ונפלאות
בחצרות האפלות
שבוקר בן עולה כמו קרח

ולחיות בתוך תשוקה
בתוך האש הכי רכה
לתת הכל כמו סוף הדרך
להתעשר, כלומר לתת
ואז נשארת רק אמת
רק לאוצר כזה יש ערך

לחיות, לחיות בתוך תשוקה
בתוך האש הכי רכה
לתת הכל כמו סוף הדרך
להתעשר, כלומר לתת
ואז נשארת רק אמת
רק לאוצר כזה יש ערך

Brouillons

Pour qui, quand, pourquoi ?
Contre qui, comment, contre quoi ?
C’est une violence insupportable
Où allons-nous, où tombons-nous ?
À qui priez-vous ici ?
Seul le silence interroge mon âme

Pour qui, quand, pourquoi ?
Et s’il est obligatoire de ressentir quelque chose
Pour ou contre de telles choses
Je suis pour le coucher du soleil
Pour les dunes de sable
Et les forêts sous la pluie

Car un enfant qui pleure, où qu’il soit
C’est un enfant qui pleure, oui
Car un enfant qui est déjà mort, par n’importe quel fusil
C’est un enfant qui est déjà mort, oui
Comme c’est horrible de choisir
L’un des deux visages innocents de la justice
Comme c’est horrible quand ton ennemi
C’est le rire d’un enfant face à la gâchette

Pour qui, comment et combien ?
Contre qui, comment et combien ?
Jusqu’à ce que le goût soit perdu
De l’eau, du pain et de la vie
Et le goût des brouillons
Dans un petit café comme avant

Pour rien, pour presque rien
Pour être avec vous une heure
Et pour un autre lys qui fleurit
Pour une inspiration profonde
Pour une inspiration douce
Et pour le jardin à l’ombre de la lune

Dans le dénuement, mais avec beaucoup de passion
Sans mots jusqu’à ce que l’oubli s’enflamme
Donner tout comme la fin du monde
S’enrichir, c’est-à-dire donner
Et alors il ne reste que la vérité
Seul un trésor comme celui-ci a de la valeur

Ne me parlez pas de poésie
Ne me parlez pas de poésie
Alors que vous piétinez chaque fleur
Vous avez fait des miracles
Dans les cours sombres
Où l’aube monte comme de la glace

Contre qui, comment, contre quoi ?
Pour qui, quand, pourquoi ?
Pour redécouvrir le goût
De l’eau, du pain et de la vie
Et le goût des brouillons
Dans un petit café comme avant

Contre rien et contre personne
Contre personne et contre rien
Juste pour un autre lys qui fleurit
Pour une inspiration profonde
Pour une inspiration douce
Et pour le jardin à l’ombre de la lune

Et vivre dans la passion
Dans le feu le plus doux
Donner tout comme la fin du monde
S’enrichir, c’est-à-dire donner
Et alors il ne reste que la vérité
Seul un trésor comme celui-ci a de la valeur

Ne me parlez plus de poésie
Ne me parlez plus de poésie
Laissez les fleurs fleurir
Vous avez fait des miracles
Dans les cours sombres
Où l’aube monte comme de la glace

Et vivre dans la passion
Dans le feu le plus doux
Donner tout comme la fin du monde
S’enrichir, c’est-à-dire donner
Et alors il ne reste que la vérité
Seul un trésor comme celui-ci a de la valeur

Vivre, vivre dans la passion
Dans le feu le plus doux
Donner tout comme la fin du monde
S’enrichir, c’est-à-dire donner
Et alors il ne reste que la vérité
Seul un trésor comme celui-ci a de la valeur