Текст и перевод песни Lehakat Pikud Merkaz - גבעת התחמושת

גבעת התחמושת

היה אז בוקר היום השני למלחמה בירושלים.
האופק החוויר במזרח, היינו בעיצומו של הקרב על גבעת התחמושת.
לחמנו שם מזה שלוש שעות.
התנהל קרב עקשני, קטלני, הירדנים נלחמו בעקשנות.
זה היה יעד מבוצר בצורה בלתי רגילה.
בשלב מסוים של הלחימה נשארו לידי ארבעה חיילים בלבד.
עלינו משם בכח של שתי פלוגות.
לא ידעתי היכן האחרים, כיוון שהקשר עם דודיק המ"פ ניתק עוד בתחילת הקרב.
באותו רגע חשבתי שכולם נהרגו.

בשתיים, שתיים ושלושים
נכנסו דרך הטרשים
לשדה האש והמוקשים
של גבעת התחמושת.

מול בונקרים מבוצרים
ומרגמות מאה עשרים
מאה וכמה בחורים
על גבעת התחמושת.

עמוד השחר עוד לא קם
חצי פלוגה שכבה בדם
אך אנו כבר היינו שם
בגבעת התחמושת.

בין הגדרות והמוקשים
השארנו רק את החובשים
ורצנו אבודי חושים
אל גבעת התחמושת.

באותו רגע נזרק רימון מבחוץ.בנס לא נפגענו.
חששתי שהירדנים יזרקו רימונים נוספים.
מישהו היה צריך לעלות למעלה ולהשגיח.
לא היה לי זמן לשאול מי מתנדב, שלחתי את איתן.
איתן לא היסס לרגע, עלה למעלה והתחיל להפעיל את המקלעון.
לפעמים היה עובר אותי והייתי צריך לצעוק לו שיישאר בקו שלי.
ככה עברנו איזה שלושים מטר.
איתן היה מחפה מלמעלה ואנחנו טיהרנו את הבונקרים מבפנים,
עד שנפגע בראשו ונפל פנימה.

ירדנו אל התעלות
אל הכוכים והמסילות
ואל המוות במחילות
של גבעת התחמושת.

ואיש אי אנה לא שאל
מי שהלך ראשון נפל
צריך היה הרבה מזל
על גבעת התחמושת.

מי שנפל נסחב אחור
שלא יפריע לעבור
עד שנפל הבא בתור
על גבעת התחמושת.

אולי היינו אריות
אך מי שעוד רצה לחיות
אסור היה לו להיות
על גבעת התחמושת.

החלטנו לנסות לפוצץ את הבונקר שלהם בבזוקה.
הבזוקה עשתה כמה שריטות לבטון.
החלטנו לנסות בחומר נפץ. חיכיתי מעליהם עד שחזר הבחור עם חומר הנפץ.
הוא היה זורק לי חבילות חבילות, ואני הייתי מניח את החבילות אחת אחת בפתח
הבונקר שלהם.
להם היתה שיטה: קודם זרקו רימון, אחר כך ירו צרור, אחר כך נחו.
אז בין צרור לרימון, הייתי ניגש לפתח הבונקר שלהם ושם שם את חומר הנפץ.
הפעלתי את חומר הנפץ והתרחקתי כמה שיכולתי.
היו לי ארבעה מטר לתמרן, כי גם מאחורי היו לגיונרים.
אני לא יודע למה קיבלתי צל"ש, בסך הכל רציתי להגיע הביתה בשלום.

בשבע, שבע ועשרים
אל בית הספר לשוטרים
אספו את כל הנשארים
מגבעת התחמושת.

עשן עלה מן הגבעה
השמש במזרח גבהה
חזרנו אל העיר שבעה
מגבעת התחמושת.

חזרנו אל העיר שבעה
עשן עלה מן הגבעה
השמש במזרח גבהה
על גבעת התחמושת.

על בונקרים מבוצרים
ועל אחינו הגברים
שנשארו שם בני עשרים
על גבעת התחמושת.

Ammunition Hill

It was the second day of the war in Jerusalem.
The horizon was pale in the east, we were in the midst of the battle for Ammunition Hill.
We had been fighting there for three hours.
The battle was fierce, deadly, the Jordanians fought stubbornly.
It was a heavily fortified target.
At some point in the fighting, I was left with only four soldiers.
We had gone up there with a force of two companies.
I did not know where the others were, as contact with Dudik, the company commander, had been lost at the beginning of the battle.
At that moment I thought that everyone had been killed.

At two-thirty
we entered through the crags
into the field of fire and mines
of Ammunition Hill.

Against fortified bunkers
and 120mm mortars
a hundred and twenty-some guys
on Ammunition Hill.

The break of dawn had not yet come
half a company lay in blood
but we were already there
on Ammunition Hill.

Amongst the fences and mines
we left only the medics
and ran senselessly
to Ammunition Hill.

At that moment a grenade was thrown from outside. Miraculously, we were not hit.
I was afraid the Jordanians would throw more grenades.
Someone had to go upstairs and keep watch.
I did not have time to ask for volunteers, I sent Itai.
Itai did not hesitate for a moment, went upstairs and started operating the machine gun.
Sometimes he would pass me by and I would have to shout at him to stay on my line.
We went like that for about thirty meters.
Itai covered us from above and we cleared the bunkers from within,
until he was hit in the head and fell inside.

We went down into the trenches
into the dugouts and tunnels
and to our deaths in the burrows
of Ammunition Hill.

And no one, anywhere,
asked who fell first,
You needed a lot of luck
on Ammunition Hill.

Whoever fell was dragged back
so as not to impede our progress
until the next one fell
on Ammunition Hill.

Maybe we were lions
but anyone who still wanted to live
should not have been
on Ammunition Hill.

We decided to try to blow up their bunker with a bazooka.
The bazooka made some scratches in the concrete.
We decided to try with explosives. I waited above them until the guy came back with the explosives.
He would throw me packages one by one, and I would place the packages one by one at the opening
of their bunker.
They had a method: first they threw a grenade, then they fired a burst, then they rested.
So, between the burst and the grenade, I would go to the opening of their bunker and put the explosives there.
I detonated the explosives and got as far away as I could.
I had four meters to maneuver, because there were legionnaires behind me as well.
I don't know why I got a commendation, all I wanted was to get home safely.

At seven-twenty-seven
to the police academy
they gathered all the survivors
from Ammunition Hill.

Smoke rose from the hill
the sun rose in the east
we returned to the city sated
from Ammunition Hill.

We returned to the city sated
smoke rose from the hill
the sun rose in the east
on Ammunition Hill.

On fortified bunkers
and on our brethren
who remained there at twenty
on Ammunition Hill.