Текст и перевод песни Rona Kenan - טקס חלוקת פרסים דמיוני

טקס חלוקת פרסים דמיוני

המסדרון מתארך ובסופו יש אישה
היא נראית לי מוכרת

נכנסתי באיחור אל תוך אולם האירועים
ובתנועה קלה סידרתי את הז'קט
שלחתי את חיוך השיננית לכל שואל
והזדקפתי כדי שהבד לא יתקמט

הרגשתי את תנועת המצלמה על הפנים
כשקראו את השמות למיקרופון
היינו רק שלוש ומשלוש תצא אחת
שתיקח איתה הביתה את הפסלון

הניצחון היה מוחץ, מהיר כמו חץ ובראשו
טיפה של רעל שחדרה את הז'קט
וחלחלה לאבריי עד שהמסה את קרביי
תכולתי התפרקה על הפרקט

אני זחלתי אז החוצה כמו שועל אני מעל
לכל זה, אין בי גרם אחד של אי-נוחות
אבל הרעל כבר בפנים ורק אני והוא יודעים
מי הצייתן ומי כאן הסמכות

כשיצאתי לרחוב המצלמות התחדדו
והחיוך שלי נשרף ב-Full HD
מי שהיה שם לידי אולי ראה, אולי שכח
אולי בכלל היה מראש קצת בעדי

אני אמרתי במבוכה, זו לא פחות ממהפכה
מה שקרה שם זה לא להאמין
וזה כבוד גדול להיות בכלל מוזכרת בנשימה אחת
עם מישהי כמוה, אתם יודעים

המסדרון מתארך ובסופו יש אישה
היא נראית לי מוכרת
היא לוחשת לי סוד
אבל היא כל כך רחוקה
אני לא שומעת מה היא אומרת

מי שלקחה את הפסלון הייתה אלה שחורת שמלה
יפה כמעט כמו מי שזה עתה נולדה
והיא הלכה איתו לישון, עם הפסלון החלקלק
ורק נישקה אותו רכות על הרקה

במסיבה שאחרי אני לחצתי את ידה
וגם נלחצתי אל שדה להצטלם
ומצלמה ומדמותה חצבתי אם ואהובה
מקום לרחוץ בו מה שהזדהם

התקשרתי בחצות לשאול אולי תרצה לחצות
איתי את הקו הדמיוני אשר מפריד
בין תשוקה לאלימות, בין הונאה לאמנות
בין הסכין לבין הפצע המגליד

אז היא עלתה על המונית מהר מדי מהר כמו מי
שלא יודעת שאסור להתנתק
מפסלון קריר מוזהב, להפקירו לכל גנב
למי שיש לו כתם דם על הז'קט

המסדרון מתארך ובסופו יש אישה
היא נראית לי מוכרת
היא לוחשת לי סוד
אבל היא כל כך רחוקה
אני לא שומעת מה היא אומרת
וממילא מאוחר מדי

אני פתחתי לה את הדלת עייפה אבל חדה
כמו חיה שטרם נכחדה
כשהיא הורידה את החולצה ואמרה שהיא רוצה
אני נעצתי את שיניי בצווארה

אז היא פלטה מין אנחה, אני הבטתי לתוכה
עמוק, עמוק, מעבר לאישון
הצמדתי את היד אל הירך שלה, שחררתי את האגרוף
כדי לתפוס את הפסלון
(שלא ייפול)

Imaginary Award Ceremony

The hall stretches out and at the end there is a woman
She looks familiar to me

I entered the auditorium late
And with a slight movement I rearranged my jacket
I sent a dental hygienist's smile to every questioner
And I straightened up so that the fabric wouldn't wrinkle

I felt the movement of the camera on my face
When they called out the names over the microphone
There were only three of us and from three there will be one
Who will take the statuette home with her

The victory was crushing, fast like an arrow and on its head
A drop of poison that penetrated the jacket
And seeped into my organs until its mass filled my entrails
My insides disintegrated on the floor

I crawled out then like a fox, I am above
All of this, there is not an ounce of discomfort in me
But the poison is already inside and only it and I know
Who is the obedient one and who here is the authority

When I went outside the cameras came into focus
And my smile was burned in Full HD
Whoever was there next to me, perhaps saw, perhaps forgot
Perhaps was initially a little in my favor

I said in embarrassment, this is nothing less than a revolution
What happened there is unbelievable
And it is a great honor to be mentioned in the same breath
With someone like her, you know

The hall stretches out and at the end there is a woman
She looks familiar to me
She whispers a secret to me
But she is so far away
I cannot hear what she is saying

The one who took the statuette was She in a black dress
As beautiful as someone who has just been born
And she went to sleep with it, with the slippery statuette
And only kissed it softly on the temple

At the party afterwards I shook her hand
And also pressed myself into the frame to be photographed
And from the camera and her image I carved a mother and a lover
A place to wash away what has been contaminated

I called at midnight to ask if she would like to cross
With me the imaginary line that separates
Passion from violence, deception from art
Between the knife and the healing wound

So she got into the taxi too quickly, quickly like someone
Who doesn't know that it is forbidden to disconnect
From a cool, golden statuette, to abandon it to any thief
To someone who has a bloodstain on their jacket

The hall stretches out and at the end there is a woman
She looks familiar to me
She whispers a secret to me
But she is so far away
I cannot hear what she is saying
And in any case it is too late

I opened the door for her, tired but sharp
Like an animal that has not yet become extinct
When she took off her shirt and said she wanted
I sank my teeth into her neck

Then she gave a kind of gasp, I looked into her
Deep, deep, beyond the pupil
I pressed my hand to her thigh, loosened my fist
To catch the statuette
(So that it wouldn't fall)