kshe'ha'Kotzim Hayu Kotzim - Rona Kenan перевод на немецкий

kshe'ha'Kotzim Hayu Kotzim

אתה לא מוצא
לא מוצא את הבית, שיכור
מאבק שריפה ואור
אתה מחפש
מחפש את הדלת שתיקח
אותך אל לוע התותח
אתה מתגעגע
אתה כל כך מתגעגע לשריקה
המתוקה של הפצצה

אז היו המלחמות יפות
קוצים היו קוצים והשוחות היו שוחות
האויב הסתכל לך בעיניים

אתה מועך סיגריה ומקשיב לסירנות
כבר שלושה ימים
הם מחפשים אותך בעיר
אבל רק אתה יודע
רק אתה יודע שאל האור
אתה כבר לא תחזור

אז היו המלחמות יפות
הקוצים היו קוצים והשוחות היו שוחות
האויב הסתכל לך בעיניים
וכשנפל, נפל מהר
אבל את זה אתה כבר לא זוכר

המשטרה מבקשת את עזרת הציבור
הוא לבש חולצה כחולה וכובע קש
והוא נראה קצת מבולבל, מבולבל כששאל
אם נגמרה המלחמה
מדוע לא שומעים את השריקה
אתה יוצא מהסליק ורץ אל תוך האור
הם קוראים לך בשם
אבל אתה כבר לא נושם

עכשיו אתה נמצא בתחנה הכי יפה
בשדה קוצים צהוב סגול, קרוב לאדמה
האויב מסתכל לך בעיניים
הוא לא כועס
הוא רק עייף
ישן את שנתו הארוכה
העתיקה

חיילים אלמונים הננו בלי מדים
מסביבנו אימה וצלמוות
כולנו גוייסנו לכל החיים
משורה משחרר רק המוות

Als die Dornen noch Dornen waren

Du findest nicht,
findest das Haus nicht, betrunken
vom Staub des Feuers und Licht.
Du suchst,
suchst die Tür, die dich
in den Schlund der Kanone führt.
Du sehnst dich,
du sehnst dich so sehr nach dem Pfeifen,
dem süßen Pfeifen der Bombe.

Damals waren die Kriege schön,
Dornen waren Dornen und die Gräben waren Gräben.
Der Feind sah dir in die Augen.

Du zerdrückst eine Zigarette und lauschst den Sirenen.
Seit drei Tagen
suchen sie dich in der Stadt.
Aber nur du weißt,
nur du weißt, dass du zum Licht
nicht mehr zurückkehren wirst.

Damals waren die Kriege schön,
die Dornen waren Dornen und die Gräben waren Gräben.
Der Feind sah dir in die Augen,
und als er fiel, fiel er schnell.
Aber daran erinnerst du dich nicht mehr.

Die Polizei bittet die Öffentlichkeit um Mithilfe.
Er trug ein blaues Hemd und einen Strohhut
und er wirkte etwas verwirrt, verwirrt, als er fragte,
ob der Krieg vorbei sei,
warum man das Pfeifen nicht hört.
Du kommst aus dem Versteck und rennst ins Licht.
Sie rufen deinen Namen,
aber du atmest schon nicht mehr.

Jetzt bist du an der schönsten Station,
in einem Feld gelber, violetter Dornen, nah an der Erde.
Der Feind sieht dir in die Augen.
Er ist nicht wütend,
er ist nur müde,
schläft seinen langen,
uralten Schlaf.

Wir sind unbekannte Soldaten ohne Uniformen,
um uns herum sind Schrecken und Todesschatten.
Wir alle wurden für das ganze Leben eingezogen,
aus der Reihe entlässt nur der Tod.