Текст и перевод песни Rona Kenan - אתה מתעורר

אתה מתעורר

אתה מתעורר
הכרית לידך עדיין חמה
כולנו יודעים שזה שקר
היא הלכה לפני שנים
אבל כמו כאב רפאים
הכרית לפעמים עוד חמה
אתה מתרגל ישיבה במטבח ודברים אחרים
שעושים אנשים בגילך
אין לזה סיבה
זה מעביר את הזמן ועובדה שעברו כבר שנים

אל תהפוך לאיש עצוב מהשיר
תן לי סיבה להאמין
שהעצב יש לו סוף

אתה מצלצל אליה כל יום באותה השעה
זה כמו להאכיל דגים באקווריום
אין לזה תמורה
מה גם שהיא מזמן לא גרה כאן
אז אני עונה בכל יום באותה השעה
לא הייתי רוצה לקלקל את השגרה שלך
נכון, זה משונה
אבל קרו כבר דברים משונים מאלה
ויש בזה נחמה

אתה ואני כמו שתי צלחות לווין
בחלל הבודד
מחכות שיגיע סימן
אל תהפוך לאיש עצוב מהשיר
תן לי סיבה להאמין
שהעצב יש לו סוף

אתה גוזר ושומר ידיעות מצחיקות בעיתון
דברים שאפשר בלעדיהם
אבל נעים יותר איתם
הם ממלאים את הבית בשולי ובתפל
אתה מתבונן
בכתם קפה על שולחן במטבח
פתאום הוא גדל וממלא את החדר
זוחל על הקירות
שולח זרועות ארוכות וחונק אותך לאט
אז אתה מצלצל באיחור לא אופייני
אנחנו שותקים ואז אתה מצטט לי שיר של אבידן
אם כך ואם כך
הכתם נשאר על הקיר

אתה ואני כמו שתי צלחות לווין
בחלל הבודד
מחכות שיגיע סימן
אל תהפוך לאיש עצוב מהשיר
תן לי סיבה להאמין
שהעצב יש לו סוף

Tu te réveilles

Tu te réveilles
L'oreiller à côté de toi est encore chaud
On sait tous que c'est un mensonge
Elle est partie il y a des années
Mais comme une douleur fantôme
L'oreiller est parfois encore chaud
Tu t'habitues à t'asseoir dans la cuisine et à faire d'autres choses
Que font les gens de ton âge
Il n'y a aucune raison à cela
Ça fait passer le temps et c'est un fait que des années se sont déjà écoulées

Ne deviens pas l'homme triste de la chanson
Donne-moi une raison de croire
Que la tristesse a une fin

Tu l'appelles tous les jours à la même heure
C'est comme nourrir des poissons dans un aquarium
Il n'y a pas de retour
De plus, elle n'habite plus ici depuis longtemps
Alors je réponds tous les jours à la même heure
Je ne voudrais pas gâcher ta routine
C'est vrai, c'est bizarre
Mais il s'est déjà passé des choses plus bizarres que ça
Et il y a une certaine consolation dans tout ça

Toi et moi, nous sommes comme deux plaques satellites
Dans l'espace vide
En attendant qu'un signe arrive
Ne deviens pas l'homme triste de la chanson
Donne-moi une raison de croire
Que la tristesse a une fin

Tu découpes et gardes des nouvelles amusantes dans le journal
Des choses dont on peut se passer
Mais qui sont plus agréables avec
Elles remplissent la maison de futilités et d'insignifiance
Tu regardes
Une tache de café sur la table de la cuisine
Soudain, elle grandit et remplit la pièce
Rampe sur les murs
Envoie de longs bras qui t'étouffent lentement
Alors tu appelles avec un retard inhabituel
Nous restons silencieux, puis tu me cites un poème d'Avignon
Quoi qu'il en soit
La tache reste sur le mur

Toi et moi, nous sommes comme deux plaques satellites
Dans l'espace vide
En attendant qu'un signe arrive
Ne deviens pas l'homme triste de la chanson
Donne-moi une raison de croire
Que la tristesse a une fin