Текст и перевод песни Rona Kenan - כשהקוצים היו קוצים

כשהקוצים היו קוצים

אתה לא מוצא
לא מוצא את הבית, שיכור
מאבק שרפה ואור
אתה מחפש
מחפש את הדלת שתיקח
אותך אל לוע התותח
אתה מתגעגע
אתה כל כך מתגעגע לשריקה
המתוקה של הפצצה

אז היו המלחמות יפות
קוצים היו קוצים והשוחות היו שוחות
האויב הסתכל לך בעיניים

את מועך סיגריה ומקשיב לסירנות
כבר שלושה ימים
הם מחפשים אותך בעיר
אבל רק אתה יודע
רק אתה יודע
שאל האור אתה לא תחזור

אז היו המלחמות יפות
קוצים היו קוצים והשוחות היו שוחות
האויב הסתכל לך בעיניים
וכשנפל נפל מהר
אבל את זה אתה כבר לא זוכר

המשטרה מבקשת את עזרת הציבור
הוא לבש חולצה כחולה וכובע קש
והוא נראה קצת מבולבל מבולבל כששאל
אם נגמרה המלחמה
מדוע לא שומעים את השריקה
אתה יוצא מהסליק ורץ אל תוך האור
הם קוראים לך בשם
אבל אתה כבר לא נושם

עכשיו אתה נמצא בתחנה הכי יפה
בשדה קוצים צהוב סגול קרוב לאדמה
האויב מסתכל לך בעיניים
הוא לא כועס
הוא רק עייף
ישן את שנתו הארוכה
העתיקה

חיילים אלמונים הננו בלי מדים
מסביבנו אימה וצלמוות
כולנו גוייסנו לכל החיים
משורה משחרר רק המוות

Quand les épines étaient des épines

Tu ne trouves pas
Tu ne trouves pas la maison, ivre
Combat de feu et de lumière
Tu cherches
Tu cherches la porte qui t'emmènera
Vers la gueule du canon
Tu as le cœur serré
Tu as tellement le cœur serré pour le sifflement
Doux de la bombe

Alors les guerres étaient belles
Les épines étaient des épines et les tranchées étaient des tranchées
L'ennemi te regardait dans les yeux

Tu écrases une cigarette et écoutes les sirènes
Depuis trois jours
Ils te cherchent dans la ville
Mais toi seul sais
Toi seul sais
Que tu ne retourneras pas à la lumière

Alors les guerres étaient belles
Les épines étaient des épines et les tranchées étaient des tranchées
L'ennemi te regardait dans les yeux
Et quand il tombait, il tombait vite
Mais tu ne t'en souviens plus

La police demande l'aide du public
Il portait une chemise bleue et un chapeau de paille
Et il avait l'air un peu confus, confus quand il a demandé
Si la guerre était finie
Pourquoi n'entend-on pas le sifflement
Tu sors de ta cachette et cours vers la lumière
Ils t'appellent par ton nom
Mais tu ne respires plus

Maintenant tu es dans la station la plus belle
Dans un champ d'épines jaunes violettes près du sol
L'ennemi te regarde dans les yeux
Il n'est pas en colère
Il est juste fatigué
Il dort son long sommeil
Antique

Soldats anonymes nous voici sans uniformes
Autour de nous la terreur et la mort
Nous sommes tous enrôlés à vie
Seule la mort libère de la rangée