פגישה לאין קץ - יגאל בשן перевод на немецкий

פגישה לאין קץ

כי סערת עליי, לנצח אנגנך
שווא חומה אצור לך, שווא אציב דלתיים
תשוקתי אלייך, ואליי גנך
ואלייך גופי סחרחר אובד ידיים

לספרים רק את החטא והשופטת
פתאומית לעד, עייני בך הלומות
עת ברחוב לוחם שותת שקיעות של פטל
תאלמי אותי לאלומות

אל תתחנני, אל הנסוגים מגשת
לבדי אהיה בארצותייך הלך
תפילתי דבר איננה מבקשת
תפילתי אחת והיא אומרת "הא לך!"

עד קצווי העצב, עד עינות הליל
ברחובות ברזל ריקים וארוכים
אלוהי ציווני שאת לעולליך
מעוני הרב שקדים וצימוקים

טוב שאת ליבנו עוד ידך לוכדת
אל תרחמיהו בעויפו לרוץ
אל תניחי לו שיאפיל כחדר
בלי הכוכבים שנשארו בחוץ

שם לוהט ירח כנשיקת טבחת
שם רקיע לח את שיעולו מרעיד
שם שיקמה תפיל ענף לי כמטפחת
ואני אקוד לה וארים

ואני יודע כי לקול התוף
בערי מסחר חירשות וכואבות
יום אחד אפול עוד פצוע ראש לקטוף
את חיוכינו זה מבין המרכבות

Endloses Treffen

Weil du mich überwältigst, werde ich dich ewig besingen.
Vergebens werde ich eine Mauer für dich bauen, vergebens Türen errichten.
Meine Sehnsucht nach dir und nach deinem Garten,
und nach dir, mein Körper schwindelig, verliert die Hände.

Nur den Büchern erzählst du die Sünde und die Richterin,
plötzlich für immer, meine Augen von dir geblendet.
Während auf der Straße ein Kämpfer blutende Himbeer-Sonnenuntergänge hat,
wirst du mich zu Garben binden.

Flehe nicht, du näherst dich den Zurückweichenden.
Allein werde ich in deinen Ländern ein Wanderer sein.
Mein Gebet erbittet nichts,
mein Gebet ist eins und es sagt: "Nimm dies!"

Bis zu den Enden der Trauer, bis zu den Quellen der Nacht,
in leeren und langen eisernen Straßen,
befahl mir mein Gott, dass du für deine Kinder
aus meinem großen Elend Mandeln und Rosinen bist.

Gut, dass deine Hand noch unser Herz fängt.
Erbarme dich seiner nicht, wenn es müde wird zu laufen.
Lass es nicht verdunkeln wie ein Zimmer
ohne die Sterne, die draußen geblieben sind.

Dort glüht der Mond wie der Kuss einer Köchin,
dort ist der Himmel feucht, sein Husten lässt ihn erzittern.
Dort wird eine Platane einen Zweig für mich wie ein Taschentuch fallen lassen,
und ich werde mich vor ihr verbeugen und ihn aufheben.

Und ich weiß, dass zum Klang der Trommel,
in tauben und schmerzenden Handelsstädten,
ich eines Tages wieder mit verwundetem Kopf fallen werde, um zu pflücken
unser Lächeln von zwischen den Wagen.