סיפור המכולת - כוורת перевод на немецкий

סיפור המכולת

מילים: דני סנדרסון
לחן: דני סנדרסון

הוא נולד למשפחת קימל עצוב ומיותר,
ומייד שינה את שמו ליודוקוליס ליפשיץ כפעולת תגמול.
הוא נולד בכפר כל כך קטן,
שאם הייתה שם חתונה,
אז החתן היה גם הכלה.

אביו ואימו היו הוריו היחידים,
דבר שהשפיע עליו קשות למשך כל חייו.
הם כמובן ניסו לעודד
את בנם המיואש ואמרו לו:
"התעודד בננו, המצב יכול להיות הרבה יותר גרוע".
אז הוא התעודד,
והמצב באמת נהיה יותר גרוע.

מול ביתו הצנוע, היה צריף דל ורעוע,
ובו גרה ילדה דלה ורעועה.
כל יום היא הייתה
משחקת ליד ביתה בתופסת, לבדה.
ויודוקוליס היה מבחין בה בפה צוחק,
אך היא הייתה
מביטה בחיוך שביר,
ובקול רך ועדין אומרת לו "חליק!!!".
קראו לה סילביה באמפר, אם
קראו לה, כשקראו לה.

אך המזל אזל ואסון מצער תקף את משפחת קימל:
אביו של יודוקוליס שהיה אלוף אסיה בדוק,
נפצע קשה לאחר שנפל על דוקיו.
לשמע השמועה הנוראה חלתה אימו של יודוקוליס במחלה
וטרינרית קשה, וגדל לה זנב.
יודוקוליס הבין שעליו לשאת את עול המשפחה על כתפיו,
הוא לא היסס לרגע, וברח מהבית.

הוא נדד ימים ולילות, ללא אוכל, ללא מזון וללא כלום.
עד שיום אחד, הבחין בזקן עומד
על אם הדרך ובוכה. שאלו יודוקוליס בפה צוחק:
מה לך זקן כי תבכה ללא מעצורים???
אמר לו הזקן בפה עונה: הלכו לי הברקסים!
חוץ מזה יש לי קוץ ברגל. הוציא אלו
יודוקוליס את הקוץ, ושם לו חדש.
הזקן אמר: איי!!!! ונעלם.

אותו הלילה שכב יודוקוליס על אם הדרך, והיא נתנה לו.
ובעוד קורי שינה וסתם לכלוך
עוטפים את פניו, דמותה של סילביה באמפר,
הילדה הקטנה מהכפר הקטן, אהובת נפשו, צצה
ועלתה אל מול עיניו,
לבושה במכנסי התעמלות,
נעלי פלדיום ותחבושת אלסטית,
שיערה הנושר התרומם ועף לו ברוח,
ידיה הושטו לעברו וכמעט נגעו בו ופתאום...

פתאום הרגיש יודוקוליס יד רכה מלטפת את כל גופו.
הוא פקח את עיניו בפה צוחק, ולצידו
מצא את הזקן, והוא מאוד מאוד מאוד חברותי.
פנה אליו הזקן אליו ואמר לו: אם תמשיך
ככה, תרחיק לכת יא שמנדריק! בנה לך מכולת, ושם תמצא את אושרך!!!

לא עברו עשרים שנה,
עברו חמש עשרה,
ויודוקליס ניצב מעל הדוכן,
בעל מכולת גאה ומאושר.
ומדי יום ביומו, ולפעמים גם באמצע השבוע,
הייתה באה אליו סילביה באמפר,
ובקולה העדין אומרת לו: יש′ך איזה שמנת, לבן??? והולכת לדרכה.
גבינה 9%? והולכת לדרכה.
19%? והולכת לה לדרכה!!!!!!!!!!

ואז עלו המחירים, והקונים הפסיקו לבוא.
ואבק כיסה את החנות, ועכבישים וג'וקים מצאו
את ביתם מול הלחם והחלב,
הלבן והשוקולד, היין והמצופה,
ופניה הזוהרים של סילביה
באמפר לא נראו שוב ליודוקוליס, רק הזיכרון נשאר.
ובלילות חורף קרים, יושב לו
יודוקוליס עצוב ומיותר ושר:

Die Geschichte des Tante-Emma-Ladens

Text: Danny Sanderson
Musik: Danny Sanderson

Er wurde in die Familie Kimel geboren, traurig und überflüssig,
und änderte sofort seinen Namen zu Yudokulis Lipschitz als Vergeltungsmaßnahme.
Er wurde in einem Dorf geboren, so klein,
dass, wenn es dort eine Hochzeit gab,
dann war der Bräutigam auch die Braut.

Sein Vater und seine Mutter waren seine einzigen Eltern,
was ihn sein ganzes Leben lang schwer beeinflusste.
Sie versuchten natürlich, aufzumuntern
ihren verzweifelten Sohn und sagten ihm:
"Sei getrost, unser Sohn, die Lage könnte viel schlimmer sein."
Also fasste er Mut,
und die Lage wurde tatsächlich schlimmer.

Gegenüber seinem bescheidenen Haus stand eine armselige und baufällige Hütte,
und darin wohnte ein armseliges und baufälliges Mädchen.
Jeden Tag
spielte sie neben ihrem Haus Fangen, allein.
Und Yudokulis bemerkte sie mit lachendem Mund,
aber sie
blickte mit einem zerbrechlichen Lächeln,
und mit sanfter, zarter Stimme sagte sie zu ihm: "Lass gut sein!!!".
Man nannte sie Sylvia Bamper, wenn
man sie rief, wenn man sie denn rief.

Doch das Glück war aufgebraucht und ein bedauerliches Unglück traf die Familie Kimel:
Yudokulis' Vater, der Asienmeister im Mikado war,
wurde schwer verletzt, nachdem er auf seine Mikadostäbchen gefallen war.
Als Yudokulis' Mutter die schreckliche Nachricht hörte, erkrankte sie an einer
schweren Tierkrankheit, und ihr wuchs ein Schwanz.
Yudokulis verstand, dass er die Last der Familie auf seinen Schultern tragen musste,
er zögerte keinen Moment und lief von zu Hause weg.

Er wanderte Tage und Nächte, ohne Essen, ohne Nahrung und ohne alles.
Bis er eines Tages einen alten Mann bemerkte, der
am Wegesrand stand und weinte. Fragte ihn Yudokulis mit lachendem Mund:
Was ist los, alter Mann, dass du hemmungslos weinst???
Sagte ihm der alte Mann mit antwortendem Mund: Meine Bremsen sind hinüber!
Außerdem habe ich einen Dorn im Fuß. Da zog
Yudokulis den Dorn heraus und setzte ihm einen neuen ein.
Der alte Mann sagte: Aua!!!! Und verschwand.

In jener Nacht lag Yudokulis am Wegesrand, und sie war ihm gefügig.
Und während Spinnweben des Schlafs und einfach nur Schmutz
sein Gesicht bedeckten, erschien die Gestalt von Sylvia Bamper,
dem kleinen Mädchen aus dem kleinen Dorf, seiner Herzallerliebsten,
tauchte vor seinen Augen auf,
gekleidet in Turnhosen,
Palladium-Schuhen und einer elastischen Binde,
ihr ausfallendes Haar hob sich und flog im Wind,
ihre Hände streckten sich ihm entgegen und berührten ihn fast und plötzlich...

Plötzlich spürte Yudokulis eine sanfte Hand, die seinen ganzen Körper streichelte.
Er öffnete seine Augen mit lachendem Mund, und neben ihm
fand er den alten Mann, und er war sehr sehr sehr freundlich.
Der alte Mann wandte sich an ihn und sagte ihm: Wenn du so weitermachst,
wirst du es weit bringen, du Schussel! Bau dir einen Tante-Emma-Laden, und dort wirst du dein Glück finden!!!

Es vergingen keine zwanzig Jahre,
es vergingen fünfzehn,
und Yudokulis stand hinter dem Tresen,
ein stolzer und glücklicher Besitzer eines Tante-Emma-Ladens.
Und Tag für Tag, und manchmal auch mitten in der Woche,
kam Sylvia Bamper zu ihm,
und mit ihrer zarten Stimme sagte sie ihm: Hast du vielleicht Sahne, Quark??? Und ging ihres Weges.
Quark 9%? Und ging ihres Weges.
19%? Und ging ihres Weges!!!!!!!!!!

Und dann stiegen die Preise, und die Kunden hörten auf zu kommen.
Und Staub bedeckte den Laden, und Spinnen und Kakerlaken fanden
ihr Zuhause gegenüber dem Brot und der Milch,
dem Quark und der Schokolade, dem Wein und dem Überzogenen,
Und das strahlende Gesicht von Sylvia
Bamper sah Yudokulis nicht wieder, nur die Erinnerung blieb.
Und in kalten Winternächten sitzt
Yudokulis traurig und überflüssig da und singt: