Текст и перевод песни Kaveret - סיפור המכולת

סיפור המכולת

מילים: דני סנדרסון
לחן: דני סנדרסון

הוא נולד למשפחת קימל עצוב ומיותר,
ומייד שינה את שמו ליודוקוליס ליפשיץ כפעולת תגמול.
הוא נולד בכפר כל כך קטן,
שאם הייתה שם חתונה,
אז החתן היה גם הכלה.

אביו ואימו היו הוריו היחידים,
דבר שהשפיע עליו קשות למשך כל חייו.
הם כמובן ניסו לעודד
את בנם המיואש ואמרו לו:
"התעודד בננו, המצב יכול להיות הרבה יותר גרוע".
אז הוא התעודד,
והמצב באמת נהיה יותר גרוע.

מול ביתו הצנוע, היה צריף דל ורעוע,
ובו גרה ילדה דלה ורעועה.
כל יום היא הייתה
משחקת ליד ביתה בתופסת, לבדה.
ויודוקוליס היה מבחין בה בפה צוחק,
אך היא הייתה
מביטה בחיוך שביר,
ובקול רך ועדין אומרת לו "חליק!!!".
קראו לה סילביה באמפר, אם
קראו לה, כשקראו לה.

אך המזל אזל ואסון מצער תקף את משפחת קימל:
אביו של יודוקוליס שהיה אלוף אסיה בדוק,
נפצע קשה לאחר שנפל על דוקיו.
לשמע השמועה הנוראה חלתה אימו של יודוקוליס במחלה
וטרינרית קשה, וגדל לה זנב.
יודוקוליס הבין שעליו לשאת את עול המשפחה על כתפיו,
הוא לא היסס לרגע, וברח מהבית.

הוא נדד ימים ולילות, ללא אוכל, ללא מזון וללא כלום.
עד שיום אחד, הבחין בזקן עומד
על אם הדרך ובוכה. שאלו יודוקוליס בפה צוחק:
מה לך זקן כי תבכה ללא מעצורים???
אמר לו הזקן בפה עונה: הלכו לי הברקסים!
חוץ מזה יש לי קוץ ברגל. הוציא אלו
יודוקוליס את הקוץ, ושם לו חדש.
הזקן אמר: איי!!!! ונעלם.

אותו הלילה שכב יודוקוליס על אם הדרך, והיא נתנה לו.
ובעוד קורי שינה וסתם לכלוך
עוטפים את פניו, דמותה של סילביה באמפר,
הילדה הקטנה מהכפר הקטן, אהובת נפשו, צצה
ועלתה אל מול עיניו,
לבושה במכנסי התעמלות,
נעלי פלדיום ותחבושת אלסטית,
שיערה הנושר התרומם ועף לו ברוח,
ידיה הושטו לעברו וכמעט נגעו בו ופתאום...

פתאום הרגיש יודוקוליס יד רכה מלטפת את כל גופו.
הוא פקח את עיניו בפה צוחק, ולצידו
מצא את הזקן, והוא מאוד מאוד מאוד חברותי.
פנה אליו הזקן אליו ואמר לו: אם תמשיך
ככה, תרחיק לכת יא שמנדריק! בנה לך מכולת, ושם תמצא את אושרך!!!

לא עברו עשרים שנה,
עברו חמש עשרה,
ויודוקליס ניצב מעל הדוכן,
בעל מכולת גאה ומאושר.
ומדי יום ביומו, ולפעמים גם באמצע השבוע,
הייתה באה אליו סילביה באמפר,
ובקולה העדין אומרת לו: יש′ך איזה שמנת, לבן??? והולכת לדרכה.
גבינה 9%? והולכת לדרכה.
19%? והולכת לה לדרכה!!!!!!!!!!

ואז עלו המחירים, והקונים הפסיקו לבוא.
ואבק כיסה את החנות, ועכבישים וג'וקים מצאו
את ביתם מול הלחם והחלב,
הלבן והשוקולד, היין והמצופה,
ופניה הזוהרים של סילביה
באמפר לא נראו שוב ליודוקוליס, רק הזיכרון נשאר.
ובלילות חורף קרים, יושב לו
יודוקוליס עצוב ומיותר ושר:

The Grocery Story

Lyrics: Danny Sanderson
Melody: Danny Sanderson

He was born to the gloomy and pointless Kimmel family,
And immediately changed his name to Yudokolis Lipshitz as an act of revenge.
He was born in a village so small,
That if there was a wedding there,
Then the groom was also the bride.

His father and mother were his only parents,
Which affected him deeply for the rest of his life.
They of course tried to encourage
Their discouraged son and told him:
"Cheer up our son, things could be much worse."
So he cheered up,
And things really did get worse.

Opposite his humble home, there was a poor and dilapidated shack,
And in it lived a poor and dilapidated girl.
Every day she would
Play next to her house in catch, by herself.
And Yudokolis would notice her with a smile,
But she would
Look back with a faint smile,
And in a soft and gentle voice say to him "Scram!!!".
Her name was Sylvia Bamper, if
You can call it that, when you called it.

But luck ran out and a tragic disaster struck the Kimmel family:
Yudokolis's father, who was the Asian champion in "Duck, Duck, Goose"
Was seriously injured after he fell on his goose.
Upon hearing the terrible news, Yudokolis's mother came down with a terrible
Veterinary illness, and grew a tail.
Yudokolis understood that he had to carry the burden of the family on his shoulders,
He didn't hesitate for a moment, and ran away from home.

He wandered for days and nights, without food, without nourishment, and without anything.
Until one day, he noticed an old man standing
On the side of the road and crying. Yudokolis asked him with a smile:
What's wrong old man that you're crying uncontrollably???
The old man said to him with a weeping mouth: My brakes have failed!
Besides that I have a splinter in my foot. Yudokolis removed the
Splinter, and put a new one in.
The old man said: Ouch!!!! And disappeared.

That night Yudokolis lay down on the side of the road, and it gave to him.
And while cobwebs and just dirt
Envelop his face, the figure of Sylvia Bamper,
The little girl from the little village, the love of his life, emerged
And rose before his eyes,
Dressed in sweatpants,
Palladium shoes and an elastic bandage,
Her falling hair lifted up and blew away in the wind,
Her hands reached out to him and almost touched him and suddenly...

Suddenly Yudokolis felt a soft hand caressing his whole body.
He opened his eyes with a smile, and next to him
Found the old man, and he is very, very, very friendly.
The old man turned to him and said to him: If you continue
Like this, you'll go far, you fool! Build yourself a grocery store, and there you will find your happiness!!!

Not twenty years passed,
Fifteen have passed,
And Yudokalis stands above the counter,
A proud and happy grocery store owner.
And every single day, and sometimes even in the middle of the week,
Sylvia Bamper would come to him,
And in her gentle voice she would say to him: Do you have any cream, dear??? And go her way.
9% cheese? And go her way.
19%? And go her way!!!!!!!!!!

And then prices went up, and shoppers stopped coming.
And dust covered the store, and spiders and bugs found
Their home opposite the bread and milk,
The white and the chocolate, the wine and the coated,
And the radiant face of Sylvia
Bamper did not appear to Yudokolis again, only the memory remained.
And on cold winter nights, Yudokolis sits there
Sad and pointless and sings: