פנס בודד - כוורת перевод на немецкий

פנס בודד

היה היה פנס בודד
בקצה שכונה
והוא האיר את ילדותנו הקטנה
והוא האיר את משחקי המחבואים
ולאורו היו הקדרים באים

כשהשוטרים כמעט תפסו את הגנב
היה קולה של אמה רץ בתחנוניו
הביתה בוא לארוחה כבר מאוחר
כבר זמן לשכב לישון
צריך לקום מחר
רק עוד רבע אמא
רק עוד רגע קט
את תמיד הורסת כשכבר כמעט
לא הספקנו לשחק מעט אפילו
אבל תחנונינו לא הועילו

היה היה פנס בודד
בקצה שכונה
ועל ידו גדר ושער וגינה
ושם אמרתי לה את שאומרים כולם
על מפתני כל הבנות שבעולם
וכשידי שכבר מיליון עלים תלשה
רק ללטף ביקשה לה את חלקת ראשה
אמרה, סליחה יש לי בחינה בסמינר
כבר זמן לשכב לישון
צריך לקום מחר

רק עוד רגע רינה
רק שנייה אחת
את תמיד הורסת כשכבר כמעט
לא הספקנו לפטפט מעט אפילו
אבל תחנוניי אז לא הועילו

היה היה פנס בודד
חלפו שנים
ואור אחר עכשיו מאיר בשיכונים
והשכונות מצאו מקלט בפזמונים
אבל אותם קולות ברחוב ובגנים

וכשפספוס נשען בחוץ על אופניו
והחצר כולה מלאה בשריקותיו
אני יוצא אל המרפסת וקורא
שמע ילד, לך הביתה או אני יורה
רק עוד רגע ילד
רק עוד רגע קט
לא נורא, שחק קצת
צעק אבל מעט
אז רציתי להפחיד אותו כאילו
אבל לא ירדתי אפילו

היה היה פנס בודד

Einsame Laterne

Es war einmal eine einsame Laterne
Am Ende einer Siedlung
Und sie beleuchtete unsere kleine Kindheit
Und sie beleuchtete unsere Versteckspiele
Und in ihrem Licht spielten wir Räuber und Gendarm

Als die Polizisten fast den Dieb erwischten
Da klang Mutters Stimme, flehend
„Komm nach Hause zum Essen, es ist schon spät
Es ist schon Zeit, schlafen zu gehen
Du musst morgen aufstehen“
Nur noch eine Viertelstunde, Mama
Nur noch einen kleinen Moment
Du machst es immer kaputt, wenn es gerade fast so weit ist
Wir hatten nicht mal Zeit, ein bisschen zu spielen
Aber unser Flehen half nichts

Es war einmal eine einsame Laterne
Am Ende einer Siedlung
Und daneben ein Zaun, ein Tor und ein Garten
Und dort sagte ich ihr das, was alle sagen
Zu den Mädchen überall auf der Welt
Und als meine Hand, die schon eine Million Blätter gezupft hatte
Nur ihr Haar streicheln wollte
Sagte sie: „Entschuldige, ich habe eine Prüfung im Seminar
Es ist schon Zeit, schlafen zu gehen
Ich muss morgen aufstehen“

Nur noch einen Moment, Rina
Nur eine Sekunde
Du machst es immer kaputt, wenn es gerade fast so weit ist
Wir hatten nicht mal Zeit, ein bisschen zu plaudern
Aber mein Flehen half damals nichts

Es war einmal eine einsame Laterne
Jahre sind vergangen
Und ein anderes Licht leuchtet jetzt in den Wohnblöcken
Und die alten Viertel fanden Zuflucht in Liedern
Aber dieselben Stimmen sind auf der Straße und in den Gärten

Und wenn draußen ein Knirps sich auf sein Fahrrad lehnt
Und der ganze Hof von seinem Pfeifen erfüllt ist
Gehe ich auf den Balkon hinaus und rufe
„Hör mal, Junge, geh nach Hause, oder ich schieße!“
Nur noch einen Moment, Junge
Nur noch einen kleinen Moment
Ist nicht schlimm, spiel ruhig ein bisschen
Schrei ruhig, aber nicht zu laut
Ich wollte ihm wohl nur Angst machen, so quasi
Aber ich bin nicht einmal hinuntergegangen

Es war einmal eine einsame Laterne