הנשמה רוצה יותר - אהרן רזאל перевод на немецкий

הנשמה רוצה יותר

מַשהו, חַיָּב לקרות פה, יודעים את זה כֻלנו.
איך בדיוק זה יקרה, לא ידוע,
רק נותר לצפות, לקַווֹת, להרבות בִּתפִלה זה העִקר!

זה מרחף באֲויר, אי אפשר להסביר, רק לקרֹא את הכתֹבת על הקיר.
הגשר צר והחבל רועד, כמעט ונפלתָּ, נשוּמַ'לֶה, לא לפחד,
לך תתבודד!

הנשמה רוצה יותר, על חלומה, לֹא, לֹא, היא לֹא יכולה לוַתר.
כל מה שמאכילים אותה, וּמאביסים אותהּ אינו משביע אותה.
היא בת מלך! רוצָה מאכלים של ארמון.

אז אם כבר הִגענו לכאן, הבאת אֹתנו עד כאן.
אני כן יכול להבטיח שכֻּלנו רוצים משיח.
אז מה אם אחד רוצה ככה, אחד מבין ככה,
בסוף כשיָבֹא, את כֻּלנו יפתיע. זה כתוב בגמרא, אולי בבא מציעא.
לך שתֹל איזה עץ, אל תפריע! ההצגה כבר החלה, הכניסה כרגע רק מֵהיָציע.

חַיִים, הוא מִן כזה ילד טוב ירושלים,
מביט לשמים, רכוב על אופניִם, ערב, בֹּקר, צהריִם.
דופק, דופק, דופק על דלת הגן.
הוא שואל את עצמו, מה יִעודו, וּמה יפתח את לִבו.
נִגש לפסנתר, משם למקרר,
לפעמים זה חבר, שבא לבקר, על הדף יומי אינו מוַתר.

והנשמה רוצה יותר. על חלומה לֹא, לֹא, היא לא מוכנה לוַתר.
כל מה שמאכילים אותה, וּמאביסים אותה אינו משביע אותה.
היא בת מלך! רוצָה מאכלים של ארמון.

Die Seele will mehr

Etwas muss hier passieren, das wissen wir alle.
Wie genau es passieren wird, ist nicht bekannt,
wir können nur warten, hoffen, vermehrt beten, das ist die Hauptsache!

Es liegt in der Luft, man kann es nicht erklären, nur die Schrift an der Wand lesen.
Die Brücke ist schmal und das Seil wackelt, fast wärst du gefallen, meine Liebe, keine Angst,
zieh dich zurück!

Die Seele will mehr, von ihrem Traum, nein, nein, sie kann nicht darauf verzichten.
Alles, womit man sie füttert, und mästet, sättigt sie nicht.
Sie ist eine Königstochter! Will Speisen vom Palast.

Wenn wir schon hier angekommen sind, Du uns bis hierher gebracht hast.
Ich kann versichern, dass wir alle den Messias wollen.
Na und, wenn einer es so will, einer es so versteht,
am Ende, wenn er kommt, wird er uns alle überraschen. Das steht im Gemara, vielleicht in Bava Metzia.
Geh, pflanz einen Baum, störe nicht! Die Vorstellung hat schon begonnen, der Eintritt ist im Moment nur von der Tribüne aus.

Chaim, er ist so ein guter Junge aus Jerusalem,
schaut zum Himmel, fährt Fahrrad, Abend, Morgen, Mittag.
Klopft, klopft, klopft an die Tür des Gartens.
Er fragt sich, was seine Bestimmung ist, und was sein Herz öffnen wird.
Geht zum Klavier, von dort zum Kühlschrank,
manchmal ist es ein Freund, der zu Besuch kommt, auf die tägliche Talmudseite verzichtet er nicht.

Und die Seele will mehr. Von ihrem Traum, nein, nein, sie ist nicht bereit, darauf zu verzichten.
Alles, womit man sie füttert und mästet, sättigt sie nicht.
Sie ist eine Königstochter! Will Speisen vom Palast.