Текст и перевод песни איה כורם feat. יובל מסקין - Prolog (feat. Yuval Meskin)

Prolog (feat. Yuval Meskin)

כשאלכס היה קטן, הוא רצה להיות צייר
אחר כך הוא רצה להיות טייס.
אחר כך הוא רצה להיות מאלף כלבים.
כשאלכס היה קטן, אמא שלו הייתה אומרת לו
"לא משנה מה תהיה כשתהיה גדול, העיקר שתהיה מאושר.
היה לו כלב שקראו לו "חתול".
בימי שלישי אחרי הצהרים, הוא היה הולך לפעולה בתנועה

ובימי שבת בבוקר הוא היה מוצא את הילד שמתחבא בציור בעיתון.
אבל אלכס לא זכר שום דבר מהדברים האלה.

אלכס השעין את ראשו אחורה והרכיב את
המכונה.
זה היה מתקן לבן ודק, שנצמד אל ראשו בעדינות של חפצים מתוכננים היטב.
הוא מלמל שתי מילים בשקט והיא נדלקה ברחש חשמלי נעים.
קרן אור כחולה דקיקה, האירה ברכות את המצח של אלכס את הרקות, את העורף.
כעבור שתי דקות הזמזום התחלף בצליל קצר, שהודיע על סיום התהליך.
וזו הייתה העבודה שלו עכשיו:
כל מחשבה שעוברת בראשו, נסרקת על ידי המכונה באור כחלחל, שלוש פעמים ביום.
האטרקטיביות ביניהן נשלחות למאגר בלשכה לאיכון ומחקר ונמחקות מראשו
חלקן נרכשות על ידי חברות הפרסום,
אחרות מתויקות תחת "קבוצות מיקוד".
אלכס הסיר את המכונה והדליק את
הטלוויזיה.
לאחרונה מצא את עצמו צופה ביותר ויותר פרסומות ואיכשהו הן קלעו בדיוק לכל מה שהוא היה צריך.

Prolog (feat. Yuval Meskin)

When Alex was little, he wanted to be a painter.
Then he wanted to be a pilot.
Then he wanted to be a dog trainer.
When Alex was little, his mother would tell him
"No matter what you become when you grow up, the important thing is that you're happy.
He had a dog named "Cat".
On Tuesdays after school, he would go to a scout meeting

and on Saturday mornings he would find the boy hiding in the picture in the newspaper.
But Alex didn't remember any of these things.

Alex leaned his head back and put on the
machine.
It was a thin, white device that gently attached itself to his head with the finesse of well-designed objects.
He mumbled two words quietly and it lit up with a pleasant electrical hum.
A thin blue beam of light gently illuminated Alex's forehead, temples, and the back of his head.
After two minutes, the hum was replaced by a short sound that signaled the end of the process.
And this was his job now:
Every thought that crossed his mind was scanned by the machine in a bluish light, three times a day.
The attractive ones were sent to a database at the Bureau of Tracking and Research and erased from his mind.
Some of them were purchased by advertising companies,
others were re-categorized under "focus groups".
Alex removed the machine and turned on the
television.
Lately, he found himself watching more and more commercials, and somehow they hit the nail on the head with exactly what he needed.