טניה - איה כורם перевод на немецкий

טניה

מילים ולחן: איה כורם

אין חלונות בדירת המרתף
מקומקום עולה ריח התה המתוק
כתמים בתקרה והברז דולף
השעון במגדל מצלצל מרחוק

לרדוף סוכני תיאטרון במשרד מלוכלך
מבטיחים מהלב וצובטים בירכיים
אין לה ספקות לא איכפת לה כל כך
לא ממילים וגם לא מעיניים

היא רוקדת ושרה אותו שיר כל ערב בבאר
ואיתה בשורה יש עוד שתי אנגליות
להרוויח מעט ולשמור את השטר האחד
שנשאר לה ממה שעולה לה לחיות

הפקיד שלה עוד מחכה בברלין
היא מזמן לא ילדה וגם הוא לא צעיר
היא רק רוצה לחזור לברלין
לאהוב אותו למרות הכל ובכל מחיר

מסביבה אנשים מחכים וסופרים חודשים
ומוכרים תפוזים, מחזיקים בדעות
מתווכחים וקונים מותרות, משונים נואשים
השעון במגדל רק מונה את השעות

בסוף הוא מת משפעת, לבד כמו כלב
הבשורה הרעה נמסרה בשבת
היא שמעה והריצה אותי עד תחנת הרכבת
פרועה ומבוהלת בחלוק מרופט
היא עוד חשבה שתגיע בזמן ללוויה
עד שלא באו שניים לומר לה אחרת
לא ניתן להחזיר לה את מה שהיה
אהבה מקווה ובלתי מעורערת

היא רוקדת ושרה אותו שיר כל ערב בבאר
ואיתה בשורה יש עוד שתי אנגליות
להרוויח מעט ולשמור את השטר האחד
שנשאר לה ממה שעולה לה לחיות

אז כתבנו מברק במשרד של הדואר
והמצאנו שבחים נדיבים באמת
אלא שאז נשארה בעיית המשלוח
לא הכרנו שם אף אחד חוץ מהמת

אז בחרנו קפה שנראה לא יקר
בכיכר השעון שהודיע עגום
עוד שעות עוד שעות, עד הבוקר המר
שבעצם גם בו לא נשאר לה כבר כלום

היא רוקדת ושרה אותו שיר כל ערב בבאר
ואיתה בשורה יש עוד שתי אנגליות
להרוויח מעט ולשמור את השטר האחד
שנשאר לה ממה שעולה לה לחיות

שיהיה לו לבריאות למי ששר שירי אהבה
בחיים האלה צריך קצת יותר ממזל
ולה היה לב גדול ושדיים יפים
כנראה שגם זה לא עזר לה בכלל

Tanja

Text und Musik: Aya Korem

Keine Fenster in der Kellerwohnung
Aus dem Kessel steigt der Duft von süßem Tee
Flecken an der Decke und der Wasserhahn tropft
Die Uhr im Turm läutet aus der Ferne

Theateragenten in einem schmutzigen Büro nachjagen
Sie versprechen von Herzen und kneifen in die Schenkel
Sie hat keine Zweifel, es ist ihr nicht so wichtig
Nicht um Worte und auch nicht um Blicke

Sie tanzt und singt jeden Abend dasselbe Lied in der Bar
Und mit ihr in der Reihe sind noch zwei Engländerinnen
Um ein wenig zu verdienen und den einen Schein aufzuheben
Der ihr von dem übrig bleibt, was sie zum Leben kostet

Ihr Angestellter wartet noch in Berlin
Sie ist längst kein Kind mehr und auch er ist nicht mehr jung
Sie will nur nach Berlin zurückkehren
Ihn lieben, trotz allem und um jeden Preis

Um sie herum warten Leute und zählen Monate
Und verkaufen Orangen, vertreten Meinungen
Streiten und kaufen Luxusgüter, seltsam, verzweifelt
Die Uhr im Turm zählt nur die Stunden

Am Ende starb er an Grippe, allein wie ein Hund
Die schlechte Nachricht wurde am Samstag überbracht
Sie hörte es und jagte mich zum Bahnhof
Wild und verängstigt in einem schäbigen Morgenmantel
Sie dachte noch, sie würde rechtzeitig zur Beerdigung kommen
Bis zwei kamen, um ihr etwas anderes zu sagen
Man kann ihr nicht zurückgeben, was war
Eine erhoffte und unerschütterliche Liebe

Sie tanzt und singt jeden Abend dasselbe Lied in der Bar
Und mit ihr in der Reihe sind noch zwei Engländerinnen
Um ein wenig zu verdienen und den einen Schein aufzuheben
Der ihr von dem übrig bleibt, was sie zum Leben kostet

Also schrieben wir ein Telegramm im Postamt
Und erfanden Lobeshymnen, wirklich großzügig
Aber dann blieb das Problem der Zustellung
Wir kannten dort niemanden außer dem Toten

Also wählten wir ein Café, das nicht teuer aussah
Am Uhrenplatz, der trübsinnig verkündete
Noch Stunden, noch Stunden, bis zum bitteren Morgen
An dem ihr eigentlich auch nichts mehr geblieben war

Sie tanzt und singt jeden Abend dasselbe Lied in der Bar
Und mit ihr in der Reihe sind noch zwei Engländerinnen
Um ein wenig zu verdienen und den einen Schein aufzuheben
Der ihr von dem übrig bleibt, was sie zum Leben kostet

Gesundheit dem, der Liebeslieder singt
In diesem Leben braucht man etwas mehr als Glück
Und sie hatte ein großes Herz und schöne Brüste
Anscheinend hat ihr auch das überhaupt nicht geholfen