Pgisha LeEin Ketz - Arik Einstein перевод на немецкий

Pgisha LeEin Ketz

כי סערת עלי, לנצח אנגנך
שוא חומה אצור לך, שוא אציב דלתיים
תשוקתי אלייך ואלי גנך
ואלי גופי סחרחר, אובד ידיים

לספרים רק את החטא והשופטת
פתאומית לעד, עיני בך הלומות
עת ברחוב לוחם, שותת שקיעות של פטל
תאלמי אותי לאלומות

אל תתחנני אל הנסוגים מגשת
לבדי אהיה בארצותייך הלך
תפילתי דבר איננה מבקשת
תפילתי אחת והיא אומרת הא לך

עד קצווי העצב, עד עינות הליל
ברחובות ברזל ריקים וארוכים
אלוהי ציווני שאת לעוללייך
מעוניי הרב שקדים וצימוקים

טוב שאת ליבנו עוד ידך לוכדת
אל תרחמיהו בעויפו לרוץ
אל תניחי לו שיאפיל כחדר
בלי הכוכבים שנשארו בחוץ

שם לוהט ירח כנשיקת טבחת
שם רקיע לח את שיעולו מרעים
שם שקמה תפיל ענף לי כמטפחת
ואני אקוד לה וארים

ואני יודע כי לקול התוף
בערי מסחר חרשות וכואבות
יום אחד אפול עוד פצוע ראש לקטוף
את חיוכנו זה מבין המרכבות

עד קצווי העצב, עד עינות הליל
ברחובות ברזל ריקים וארוכים
אלוהי ציווני שאת לעוללייך
מעוניי הרב שקדים וצימוקים

Ein Treffen ohne Ende

Weil du über mich gestürmt bist, werde ich dich ewig besingen
Vergeblich baue ich dir eine Mauer, vergeblich stelle ich Tore auf
Meine Sehnsucht zu dir und zu deinem Garten
Und zu mir mein schwindelnder Körper, der die Hände verliert

Für die Bücher nur du die Sünde und die Richterin
Plötzlich für immer, meine Augen sind von dir betört
Wenn auf der kämpfenden Straße, triefend von Himbeer-Sonnenuntergängen
Wirst du mich zu Garben binden

Flehe nicht zu denen, die sich vom Nahen zurückziehen
Allein werde ich in deinen Ländern ein Wanderer sein
Mein Gebet erbittet nichts
Mein Gebet ist eins, und es sagt: Nimm hin

Bis an die Grenzen der Trauer, bis zu den Quellen der Nacht
In leeren und langen Eisenstraßen
Mein Gott befahl mir, deinen Kindern
Aus meiner großen Armut Mandeln und Rosinen zu geben

Gut, dass deine Hand noch mein Herz fängt
Hab kein Mitleid mit ihm, wenn es müde wird zu rennen
Lass nicht zu, dass es sich verdunkelt wie ein Zimmer
Ohne die Sterne, die draußen blieben

Dort glüht der Mond wie der Kuss einer Schlächterin
Dort lässt der feuchte Himmel seinen Husten donnern
Dort lässt eine Sykomore einen Zweig für mich fallen wie ein Tuch
Und ich werde mich vor ihr verneigen und ihn aufheben

Und ich weiß, dass zum Klang der Trommel
In tauben und schmerzenden Handelsstädten
Ich eines Tages noch fallen werde, am Kopf verletzt, um zu pflücken
Dieses unser Lächeln zwischen den Kutschen hervor

Bis an die Grenzen der Trauer, bis zu den Quellen der Nacht
In leeren und langen Eisenstraßen
Mein Gott befahl mir, deinen Kindern
Aus meiner großen Armut Mandeln und Rosinen zu geben