הוי
ארצי,
הורתי,
מדוע
О,
моя
земля,
моя
мать,
почему
כה
שדוף
נופך
ועצב?
так
печален
твой
облик
и
уныл?
זיכרונה
של
ארץ
חורגת
Воспоминание
о
далекой
земле
בלי
משים
עולה
על
הלב.
невольно
поднимается
в
сердце.
על
גבעה
- פירחחי
אשוח,
На
холме
- юные
ели,
במישור
- ישישי
אלון,
На
равнине
- старые
дубы,
במורד,
על
חופי
הפלג,
Внизу,
на
берегах
ручья,
בנות
ליבנה
בכסות
שבתון.
Дочери
березы
в
субботнем
покое.
יד
השמש
תיקצר
מתקוע
Рука
солнца
короче
станет,
застыв
בלב
היער
רומח
אדום,
В
сердце
леса
копьем
багряным,
יום
תמים
במישכן
בני
אורן
День
тихий
в
обители
сынов
сосны
אפלה
ריחנית
וחלום.
Благоуханная
тьма
и
сон.
הוי,
אימי!
הן
נחלה
עליך,
О,
мать
моя!
Ведь
наследие
на
тебе,
הן
נתבע
עלבונך
מאל
-
Ведь
взыщется
обида
твоя
у
Бога
-
על
מוכי
צהרייך
כקדם
За
удары
полуденного
зноя,
как
прежде,
עוד
תרעיפי
ניחוח
וצל.
Еще
изольешь
ты
благоухание
и
тень.
Оцените перевод
Внимание! Не стесняйтесь оставлять отзывы.