מותר לומר - דויד ברוזה перевод на немецкий

מותר לומר

היום דועך.
שקיעה נדלקת.
אני הולך
מאד בשקט.

החול אדום.
הרוח - תכלת.
מחייק היום
שימשו נופלת.

הים לשמאל.
העיר מנגד.
אוויר כחול
אורג לי בגד.

מה יש לי עוד?
מה עוד היה לי?
מותר להיות
סנטימנטאלי.

מותר לומר
למוח - הרף!
גם המחר
ימות בערב.

גם המחר
ישכב לנוח
מבלי שכר
כגר שכוח.

ומה שכאן
רתח בקצף
יהי קטן
על סף העצב.

ויום ידעך
ועיר מנגד -
ואיש קטן
ילך בשקט.

Man darf sagen

Der Tag verblasst.
Die Abendröte erglüht.
Ich gehe
ganz leise.

Der Sand ist rot.
Der Wind – azurblau.
Der Tag lächelt,
seine Sonne sinkt.

Das Meer zur Linken.
Die Stadt gegenüber.
Blaue Luft
webt mir ein Gewand.

Was hab ich noch?
Was hatte ich noch?
Man darf sein
sentimental.

Man darf sagen
zum Verstand – lass los!
Auch das Morgen
wird am Abend sterben.

Auch das Morgen
wird sich zur Ruhe legen,
ohne Lohn,
wie ein vergessener Fremder.

Und was hier
schäumend kochte,
wird klein sein
an der Schwelle der Trauer.

Und ein Tag wird verblassen,
und eine Stadt gegenüber –
und ein kleiner Mann
wird leise gehen.