אהבתי אותה פעם - דניאל רובין перевод на немецкий

אהבתי אותה פעם

כשהיא הלכה
רקפת פרחה
ונחל עבר בחורשה
פיה מקסימה
שפתאום נעלמה
והיום היא כמעט ואישה
היא היתה שירה וציפור נדירה
היא הפריעה למציאות
לא יודע מתי
אך בשפל חיי
הרגשתי לה ים בגאות
בערב כזה תרשו לי לקטוף לה כוכב משביל החלב
אהבתי אותה פעם
אוהב אותה עכשיו

איך יודעים כשרואים שמגיע מלאך
מה עושים לו שהוא ישאר
אהבנו מהר ויותר ויותר
מי חשב שכל זה יגמר
כל חדר קטן של מלון ישן
היה לנו קן אוהבים
וכמה שלא התרחקנו מאז
תמיד נשארנו קרובים
היא היתה נסיכת האביב
אני הייתי מלך הסתיו
אהבתי אותה פעם
אוהב אותך עכשיו

לפעמים היא היתה עצובה ובכתה
אחזתי אותה אז חזק
רצנו שעות
בשדה של דמעות
עד שהלילה נפסק
היא כתבה לי כל יום ארבעה שירים
חתמה לי בלב פלוח חץ
המצאנו שפה
חלומות של קטיפה
שנבטו מקופסת העץ
מצאנו מפה אל אי האוצר
ואיך לא הפלגנו אליו?
אהבתי אותה פעם
אוהב אותך עכשיו

ערומים על החוף
התחבקנו בלי סוף
ונשבענו שזה לעולם
אף פעם היא לא אהבה את החול
והיא תמיד אהבה את הים
כשנפצעתי דבר לא הרגשתי
רק אחר כך זה כאב
אהבתי אותה פעם
אוהב אותך עכשיו

Ich liebte sie einst

Als sie ging,
blühte eine Alpenveilchen,
und ein Bach floss durch den Hain.
Eine bezaubernde Fee,
die plötzlich verschwand,
und heute ist sie fast eine Frau.
Sie war ein Lied und ein seltener Vogel,
sie störte die Realität.
Ich weiß nicht wann,
aber im Tiefpunkt meines Lebens
fühlte ich für sie ein Meer in Flut.
An einem solchen Abend, erlaube mir, für sie einen Stern von der Milchstraße zu pflücken.
Ich liebte sie einst,
ich liebe sie jetzt.

Woher weiß man, wenn man einen Engel kommen sieht,
was tut man, damit er bleibt?
Wir liebten schnell und mehr und mehr,
wer hätte gedacht, dass all dies enden würde?
Jedes kleine Zimmer eines alten Hotels
war für uns ein Liebesnest.
Und egal wie weit wir uns seitdem entfernt haben,
wir blieben uns immer nah.
Sie war die Prinzessin des Frühlings,
ich war der König des Herbstes.
Ich liebte sie einst,
ich liebe dich jetzt.

Manchmal war sie traurig und weinte,
dann hielt ich sie fest.
Wir rannten stundenlang
auf einem Feld aus Tränen,
bis die Nacht endete.
Sie schrieb mir jeden Tag vier Gedichte,
zeichnete mir ins Herz einen durchbohrten Pfeil.
Wir erfanden eine Sprache,
Träume aus Samt,
die aus der Holzschachtel sprossen.
Wir fanden eine Karte zur Schatzinsel,
und warum sind wir nicht dorthin gesegelt?
Ich liebte sie einst,
ich liebe dich jetzt.

Nackt am Strand,
umarmten wir uns endlos
und schworen, dass es für immer wäre.
Sie mochte den Sand nie,
und sie liebte immer das Meer.
Als ich mich verletzte, spürte ich nichts,
erst später tat es weh.
Ich liebte sie einst,
ich liebe dich jetzt.