זה לא אני - הדג נחש перевод на немецкий

זה לא אני

זה לא אני אומר נהג הבט"שית
נסעתי לאט מאד כך גם כתוב בתחקיר
זוכר שכשהוא נפל כמעט מתתי בעצמי
נכון, נהגתי לפי התקנות
בדקתי ברקסים, גיר ותקינות מראות
אני בכלל לא קרבי, סך הכל מילואימניק
הדבר האחרון שרציתי זה חלל שיעיק לי במצפון
יציק לי לכל החיים

זה לא אני, את זה אני יודע
שהפיל אותו אותו מהרכב הנוסע
כואב לי עליו, גם על המשפחה
שהשם ייתן לו מנוחה נכונה

זה לא אני אומר המ"פ
ראשו מורכן, קולו עדין והוא כמעט בוכה
לא היה לי עוד חייל כמוהו בכל הפלוגה
התמודד עם הקשיים בנחישות והתמדה
מעולם לא התעצבן
כמעט תמיד חייך
זכרו יהיה תמיד עמי לכל אשר אלך
מה יש להגיד, זה אחד למליון
מכה נוראית חסרת הגיון
נכון, הייתי מופקד על גורלו של ניר
ולכן גם התעקשתי שיתבצע התחקיר

זה לא אני, את זה אני יודע
שהפיל אותו מהרכב הנוסע
כואב לי עליו, גם על המשפחה
שהשם ייתן לו מנוחה נכונה

זה לא אני פוסק הצבא בנחישות
חוכך בדעתו אם לערב ת'פרקליטות
עלינו החובה להגן על הצפון
והגבול הפרובלמטי הזה לעיתים גורר אסון
נכון המחיר לפעמים כבד מנשוא
אין מילים שינחמו אב שאומר קדיש על בנו
תהי נפשו צרורה בצרור החיים
מהתזכיר התחקיר התצהיר מוצו מרבית הלקחים
קבוצות תמיכה, קצבה
קצינת נפגעים לרשות המשפחה אנו מעמידים
גם הפעם מדובר בטרגדיה אנושית
נותר רק להצטער ולטפל בהם אישית
נכון הפקודות שוננו רק אחרי המקרה
אבל הוראות בטיחות נכתבות בדם, ככה זה

זה לא אני, את זה אני יודע
שהפיל אותו מהרכב הנוסע
כואב לי עליו, גם על המשפחה
שהשם ייתן לו מנוחה נכונה

זה לא אני, אומר הציבור הישראלי
שעדיין שולח את ילדיו לחזית
שלא שואל יותר מדי
כי הוא מזמן הפנים
שישראל קטנה מוקפת אויבים
שנשען מיוזע על מצבה בגליל
תר אחר חלקה נוחה מושלמת בשביל הגריל
שצופר בפקקים ומחטט באף
מציץ בכותרת ומעביר עוד דף
אז מי אשם במוות של ניר?
התשובה תישאר תמיד תלויה באויר

זה לא אני, את זה אני יודע
שהפיל אותו אותו מהרכב הנוסע
כואב לי עליו, גם על המשפחה
שהשם ייתן לו מנוחה נכונה

Ich war das nicht

Ich war das nicht, sagt der Fahrer des Mannschaftswagens.
Ich fuhr sehr langsam, so steht es auch in der Untersuchung.
Ich erinnere mich, dass ich selbst fast gestorben wäre, als er fiel.
Stimmt, ich bin vorschriftsmäßig gefahren.
Ich habe Bremsen, Getriebe und Spiegel geprüft.
Ich bin überhaupt kein Kämpfer, nur ein Reservist.
Das Letzte, was ich wollte, war ein Gefallener, der mein Gewissen belastet.
Der mich mein Leben lang quält.

Ich war das nicht, das weiß ich genau, Liebling,
der ihn aus dem fahrenden Fahrzeug gestoßen hat.
Er tut mir leid, auch seine Familie.
Möge Gott ihm die ewige Ruhe geben.

Ich war das nicht, sagt der Kompaniechef,
den Kopf gesenkt, seine Stimme sanft, und er weint fast.
Ich hatte keinen anderen Soldaten wie ihn in der ganzen Kompanie.
Er bewältigte Schwierigkeiten mit Entschlossenheit und Ausdauer.
Er wurde nie wütend.
Er lächelte fast immer.
Seine Erinnerung wird immer bei mir sein, wohin ich auch gehe.
Was soll man sagen, das ist einer von einer Million.
Ein schrecklicher, unlogischer Schlag.
Stimmt, ich war für Nirs Schicksal verantwortlich.
Und deshalb habe ich auch darauf bestanden, dass die Untersuchung durchgeführt wird.

Ich war das nicht, das weiß ich genau, Liebling,
der ihn aus dem fahrenden Fahrzeug gestoßen hat.
Er tut mir leid, auch seine Familie.
Möge Gott ihm die ewige Ruhe geben.

Ich war das nicht, entscheidet die Armee entschlossen,
überlegt, ob sie die Staatsanwaltschaft einschalten soll.
Wir haben die Pflicht, den Norden zu schützen.
Und diese problematische Grenze führt manchmal zu einer Katastrophe.
Stimmt, der Preis ist manchmal unerträglich.
Es gibt keine Worte, die einen Vater trösten, der Kaddisch für seinen Sohn spricht.
Möge seine Seele gebunden sein im Bund des Lebens.
Aus dem Bericht, der Untersuchung, der Erklärung wurden die meisten Lehren gezogen.
Selbsthilfegruppen, eine Rente,
eine Hinterbliebenenbetreuerin stellen wir der Familie zur Verfügung.
Auch diesmal handelt es sich um eine menschliche Tragödie.
Wir können nur bedauern und uns persönlich um sie kümmern.
Stimmt, die Befehle wurden erst nach dem Vorfall einstudiert.
Aber Sicherheitsanweisungen werden mit Blut geschrieben, so ist das.

Ich war das nicht, das weiß ich genau, Liebling,
der ihn aus dem fahrenden Fahrzeug gestoßen hat.
Er tut mir leid, auch seine Familie.
Möge Gott ihm die ewige Ruhe geben.

Ich war das nicht, sagt die israelische Öffentlichkeit,
die ihre Kinder immer noch an die Front schickt.
Die nicht zu viele Fragen stellt,
weil sie längst verinnerlicht hat,
dass Israel klein ist, umgeben von Feinden.
Die sich verschwitzt auf ein Grab in Galiläa stützt,
auf der Suche nach einem bequemen, perfekten Platz für den Grill.
Die im Stau hupt und in der Nase bohrt.
Einen Blick auf die Schlagzeile wirft und noch eine Seite umblättert.
Wer ist also schuld an Nirs Tod?
Die Antwort wird immer in der Luft hängen bleiben.

Ich war das nicht, das weiß ich genau, Liebling,
der ihn aus dem fahrenden Fahrzeug gestoßen hat.
Er tut mir leid, auch seine Familie.
Möge Gott ihm die ewige Ruhe geben.