Текст и перевод песни חוה אלברשטיין - Hachita Tzomachat Shuv

Hachita Tzomachat Shuv

שדות שפוכים הרחק מאופק ועד סף
וחרובים וזית וגלבוע -
ואל ערבו העמק נאסף
ביופי שעוד לא היה כמוהו.

זה לא אותו העמק, זה לא אותו הבית,
אתם אינכם ולא תוכלו לשוב
השביל עם השדרה, ובשמיים עיט
אך החיטה צומחת שוב

מן העפר המר העיריות עולות
ועל הדשא ילד וכלבו
מואר החדר ויורדים לילות
על מה שבו ומה שבליבו

זה לא אותו העמק...

וכל מה שהיה אולי יהיה לעד
זרח השמש שוב השמש בא
עוד השירים שרים אך איך יוגד
כל המכאוב וכל האהבה

הן זה אותו העמק, הן זה אותו הבית
אבל אתם הן לא תוכלו לשוב
ואיך קרה, ואיך קרה ואיך קורה עדיין
שהחיטה צומחת שוב.

Wheat Again Ripens

Fields sprawling from horizon to threshold
And carobs and olives and Gilboa-
And towards evening the valley is gathered
In beauty unlike any before.

This is not the same valley, this is not the same home,
You are not and you cannot return
The path with the avenue, and an eagle in the sky
But the wheat ripens again

From the bitter soil cities ascend
And on the lawn a boy and his dog
The room is lit and nights descend
On what's within and what's in the heart

This is not the same valley...

And all that was will perhaps be forever
The sun has risen again, the sun has come
The songs still sing but how can be told
All the pain and all the love

For this is the same valley, this is the same home
But you cannot return
And how did it happen, and how did it happen and how does it still happen
That the wheat again ripens.