תבוא - יהודה פוליקר перевод на немецкий

תבוא

הו, רומיאו, זאת היתה
פנטזיה נהדרת
אביר חלומותי שבא
מאגדה אחרת

הבטחת שנמריא הרחק
מעבר לעצמנו
אבל נפלנו המומים
והחלום איננו

אולי גזרה כפתה עלינו
להסחף עד סוף
כמו גלים מוכי ירח
המשועים לחוף

ועכשיו עם השנים
האהבה אחרת
פחות חולמת את עצמה
הרבה יותר נקשרת

הזמן כמו מיקרוסקופ רגיש
חידד את הראיה
זקן חכם שופט ביני
ובין מה שהיה

אולי אהבנו בתמימות
יותר מדי שירים
לא האמנו שנמות
על מה שהם אומרים

אולי גזרה כפתה עלינו
להסחף עד סוף
כמו גלים מוכי ירח
המשוועים לחוף

ועכשיו עם השנים
האהבה אחרת
פחות חולמת את עצמה
הרבה יותר נקשרת

הרבה יותר נשארת פה
פחות גנובה לרוח
האדמה טובה אלי
אני רוצה לנוח

אך לפעמים הקול שלך
קורע ונוגע
משהו...

Komm

Oh, Romeo, das war
eine wunderbare Fantasie
Der Ritter meiner Träume, der kam
aus einer anderen Legende

Du versprachst, wir würden weit fliegen
jenseits von uns selbst
Doch wir fielen betäubt
und der Traum ist nicht mehr

Vielleicht zwang uns das Schicksal
bis zum Ende zu treiben
Wie Wellen, vom Mond geschlagen
die nach dem Ufer schreien

Und jetzt, mit den Jahren
ist die Liebe anders
Weniger träumend von sich selbst
viel mehr verbunden

Die Zeit, wie ein empfindliches Mikroskop
schärfte die Sicht
Ein weiser Alter richtet zwischen mir
und dem, was war

Vielleicht liebten wir in Unschuld
viel zu viele Lieder
Wir glaubten nicht, wir würden sterben
für das, was sie sagen

Vielleicht zwang uns das Schicksal
bis zum Ende zu treiben
Wie Wellen, vom Mond geschlagen
die nach dem Ufer schreien

Und jetzt, mit den Jahren
ist die Liebe anders
Weniger träumend von sich selbst
viel mehr verbunden

Viel mehr bleibt hier
Weniger vom Wind gestohlen
Die Erde ist gut zu mir
Ich möchte ruhen

Doch manchmal reißt und berührt
deine Stimme
Etwas...