Текст и перевод песни ירדנה ארזי - כלניות

כלניות

הערב בא, שקיעה בהר יוקדת
אני חולמת ורואות עיני:
הגייאה נערה קטנה יורדת
ובאש כלניות לוהט הגיא.

את הפרחים לצרור היא תלקט לה
ובשבילים המתכסים בטל
אל אמא היא נחפזת וקוראת לה:
הביטי מה הבאתי לך בסל!

כלניות, כלניות,
כלניות אדמדמות אדמוניות
כלניות, כלניות,
כלניות מטוללות חינניות.

שקיעות בהר תבערנה ותדעכנה
אבל כלניות תמיד תפרחנה
סופות לרוב תהמנה ותסערנה
אבל כלניות תמיד תבערנה

כלניות, כלניות...

שנים עוברות שוב השקיעה יוקדת
הנערה גדלה יפתה בלי די
היא אל הגיא עם בחיר ליבה יורדת
ושוב כלניות פורחות בגיא

מושיט אליה בחיר ליבה ידיים
והיא צוחקת וטלולה מטל
אליו לוחשת בין הנשיקותיים
הבט נא מה הוספתי פה בסל

כלניות, כלניות...

שבועות האהבה הוי תשכחנה
אבל תמיד כלניות תפרחנה
כי השבועות כלות כמו עשן הן
אך רק כלניות תמיד אותן הן

כלניות, כלניות...

שנים עברו, שקיעה בהר יוקדת.
הנערה כבר סבתא, ידידי.
הנה כבר נכדתה לגן יורדת
ושוב כלניות פורחות בגיא.

וכשקוראת הנערה אליה:
"הביטי סבתא מה הבאתי לך,"
מצחוק ודמע זוהרות עיניה
והיא זוכרת שיר מזמור נשכח:

כלניות, כלניות...

כן, הדורות באים חולפים בלי גמר
אך לכל דור יש כלנית וזמר.
אשרי האיש אם בין סופות ורעם
פרחה הכלנית לו, לו רק פעם.

כלניות, כלניות...

Anemones

The evening came, the sunset on the mountain burns
I dream and my eyes see:
A young maiden goes down to the valley
And the valley becomes a fiery glow with anemones.

She picks the flowers into a bouquet
And in the trails covered with dew
She hurries to mother and calls to her:
Look what I brought you in the basket!

Anemones, anemones,
Reddish, fiery anemones
Anemones, anemones,
Graceful, dewy anemones.

Sunsets on the mountain will burn and fade
But anemones will always bloom
Storms will often blow and rage
But anemones will always burn

Anemones, anemones...

Years pass by, and again the sunset burns
The maiden grew up, beautiful beyond words
She goes down to the valley with the chosen one of her heart
And again anemones bloom in the valley

The chosen one of her heart reaches out his hands to her
And she laughs and is dewy with dew
She whispers to him between kisses
Look what I added here to the basket

Anemones, anemones...

The love weeks, oh, they will be forgotten
But anemones will always bloom
Because the weeks end like smoke
But only anemones are always the same

Anemones, anemones...

Years passed by, the sunset on the mountain burns.
The maiden is already a granny, my dear.
Now her granddaughter goes down to the garden
And again anemones bloom in the valley.

And when the maiden calls to her:
"Look, granny, what I brought you,"
Her eyes shine with laughter and tears
And she remembers a song, a forgotten hymn:

Anemones, anemones...

Yes, generations come and go without end
But every generation has its anemone and its song.
Happy is the man if among storms and thunder
The anemone bloomed for him, if only once.

Anemones, anemones...