שיר לכל המשפחה - מאיר אריאל перевод на немецкий

שיר לכל המשפחה

רוממה נולדה! -
חרדו כן שמחו
אביבה גם נחום,
הוריה.

רוממה נולדה -
מעל שלושה קילו,
אביב אין שני לו
פורח.

הנה קרבים קרובים הנה
דודים, גיסות ושאר מיני,
נשוק בפרט, חבוק בכלל -
וחיש ירוד גחון על השלל
פוצקי מוצקי מקובל.

ראשון לכל היה ברור
של מי הפה הזערור:
אמרו כולם שהשפתיים
הן של
סבא הנשל.

נו, ופצפון כפתור האף
שכל מבט עליו נטרף -
אותו נתנו לדודה מינה
והיא מזה אפס - קצת השמינה.

או אז אביגדור הסתער:
"אני דורש את הסנטר!"
אמרו כולם: "שמע, אל תתפרע"
אבל הוא בסוף שכנע.

פתאום פרץ לו השכן
חטף את שתי גומות החן
ונס לו, אך בלחיים
זכו שני בני דוד:
עזרא וחיים.

ולא היה כאן כל תרגיל:
בהצבעה, ברוב רגיל -
ובכן העיניים הן של דודה לאה!
(למרות מה שכולם
אומרים עליה.)
אך על המצח הסגול
כבר רבו, קצת הרימו קול -
בסוף נאותה לקבלו הגיסה כרמלה
(אפילו שבכלל לא דומה לה).

הסכימו בשתיקה על השיער
ובמשיכה על כל השאר,
ומאוחר.
ושוב נשוק וכן חבוק
והיפרד חיש ורחוק.

ואביבה ונחום שרגע לא נחו -
תנוך אוזן לאביבה
וגבה לנחום.

נעצמות עיני הדודה לאה...
ונפסקות שפתי הסבא הנשל...
שורק לו חרש כפתורה של מינה
והאזניים הן... של...
שקט שקט המצח של כרמלה
(אפילו שבכלל לא דומה לה)

והלחיים עזרא - חיים לנשיקה!
והשיער - עליו הוסכם בשתיקה -
צופן המון סודות למתיקה.

רוממה גדלה! -
הם רגע לא נחו
אביבה גם נחום,
הוריה.

רוממה גדלה -
מילים לא הועילו
אילו ואילו
פורח.

מתלכלכות גומות החן
בגלידתו של השכן,
נוזל האף של מינה שוב,
(אביגדור בטח עוד ישוב).

קולעים צמה ועוד צמה
בחרישית של הסכמה,
גבה של נחום מתרוממת -
זוהי רוממה משתוממת.

ולפעמים זולגות דמעות
עיני הדודה הלאות:
מה כולם רוצים ממנה,
שהביאוה עד הלום, עד הנה?

וסבא הנשל מחייך
אביגדור בא - ושוב הולך,
על מצח של כרמלה זר,
פרור עוגה על הסנטר...

וקצת אדום בעזרא - שמאל
ובימין - חיים קצת כחול...
הם רגע לא נחו,
אביבה ונחום,
קצת שחו.

עגיל על תנוך האוזן של אביבה...
ומנשקות שפתי הסבא הנשל...
(שנים שלא ראו את דודה מינה)
והאוזניים הן... של...
ושוב שקט המצח של כרמלה
(אפילו שבכלל לא דומה לה),
גומות החן של השכן - לנשיכה
וכל השאר עליו הוסכם במשיכה
אומרים שבלי ספק זאת חתיכה.

רוממה ילדה -
חרדו כן שמחו
אביבה גם נחום,
הוריה.

רוממה ילדה -
מעל שלושה קילו
אביב אין שני לו
פורח.

Ein Lied für die ganze Familie

Romema ist geboren! -
Sie bangten, ja sie freuten sich
Aviva und auch Nachum,
ihre Eltern.

Romema ist geboren -
Über drei Kilo schwer,
Ein Frühling ohnegleichen
blüht.

Da kommen nahe Verwandte, siehe da
Onkel, Schwägerinnen und allerlei Leute,
Ein Küsschen speziell, eine Umarmung generell -
Und schnell beugt sich der Bauch über die Beute
Putzki Mutzki, wie üblich.

Zuerst war allen klar,
Wem der winz'ge Mund gehört:
Alle sagten, dass die Lippen
von
Opa Nashal sind.

Nun, und das winzige Knöpfchen von Nase,
Nach dem jeder Blick verrückt ist -
Den gaben sie Tante Mina,
Und sie dadurch - schwupps - ein wenig zunahm.

Da stürmte Avigdor heran:
"Ich verlange das Kinn!"
Alle sagten: "Hör mal, werd nicht wild!"
Aber er überzeugte am Ende.

Plötzlich stürmte der Nachbar herein,
Schnappte sich die beiden Grübchen
Und floh, doch die Wangen
Gewannen zwei Cousins:
Ezra und Chaim.

Und das war gar kein Trick:
Per Abstimmung, mit einfacher Mehrheit -
Also sind die Augen von Tante Lea!
(Obwohl alle
über sie sagen.)
Doch um die lila Stirn
stritt man schon, erhob ein wenig die Stimme -
Am Ende war die Schwägerin Carmela bereit, sie zu nehmen
(Obwohl sie ihr gar nicht ähnlich sieht).

Über das Haar einigte man sich schweigend,
Und in einem Zug über den ganzen Rest,
Und es war spät.
Und wieder Küsschen und auch Umarmung,
Und Abschied schnell und weit.

Und Aviva und Nachum, die keinen Moment ruhten -
Ein Ohrläppchen für Aviva
Und eine Braue für Nachum.

Es schließen sich die Augen von Tante Lea...
Und die Lippen von Opa Nashal verstummen...
Leise pfeift das Knöpfchen von Mina
Und die Ohren sind... von...
Still, still die Stirn von Carmela
(Obwohl sie ihr gar nicht ähnlich sieht)

Und die Wangen Ezra - Chaim zum Küssen!
Und das Haar - darüber wurde schweigend entschieden -
Birgt viele Geheimnisse für die Süße.

Romema ist gewachsen! -
Sie ruhten keinen Moment
Aviva und auch Nachum,
ihre Eltern.

Romema ist gewachsen -
Worte halfen nicht,
Weder diese noch jene,
Sie blüht.

Schmutzig werden die Grübchen
Vom Eis des Nachbarn,
Wieder läuft die Nase von Mina,
(Avigdor kommt sicher noch zurück).

Man flicht einen Zopf und noch einen Zopf
Im stillen Einverständnis,
Nachums Braue hebt sich -
Das ist die staunende Romema.

Und manchmal fließen Tränen
Aus Tante Leas müden Augen:
Was wollen alle von ihr,
Dass sie sie bis hierher brachten?

Und Opa Nashal lächelt,
Avigdor kommt - und geht wieder,
Auf Carmelas Stirn ein Kranz,
Ein Kuchenkrümel auf dem Kinn...

Und etwas Rot bei Ezra - links,
Und rechts - bei Chaim etwas Blau...
Sie ruhten keinen Moment,
Aviva und Nachum,
Ein wenig gebeugt.

Ein Ohrring an Avivas Ohrläppchen...
Und küssend die Lippen von Opa Nashal...
(Jahrelang hat man Tante Mina nicht gesehen)
Und die Ohren sind... von...
Und wieder still die Stirn von Carmela
(Obwohl sie ihr gar nicht ähnlich sieht),
Die Grübchen des Nachbarn - zum Anbeißen,
Und all der Rest, über den in einem Zug entschieden wurde -
Man sagt, sie sei ohne Zweifel ein Prachtstück.

Romema hat geboren -
Sie bangten, ja sie freuten sich
Aviva und auch Nachum,
Ihre Eltern.

Romema hat geboren -
Über drei Kilo schwer,
Ein Frühling ohnegleichen
blüht.