היא חזרה בתשובה - מתי כספי перевод на немецкий

היא חזרה בתשובה

אז נפלתי שדוד, בגרוני יבבה
הם אמרו שגם היא חזרה בתשובה
צדיקים מלמדים לה דיני יראים
לא תשוב עוד לפקוד את שדותי החוטאים

עטופה כל כולה, מבלי סדק פעוט
צחור שדיה כיסתה במלבוש של צניעות
קרסולה העדין בפוזמק הארוך
על חלקת ירכה, מתחתל הוא ברוך

שערה הארוך, הגולש ויורד
נאסף והושפל וכלאוהו כעת
במטפחת שביס נאנק מתפרץ
והרבי אומר שצריך לקצץ

מבטה אור אחר, לא עוד גיץ וברקים
נאלמה לשונה שידעה תפנוקים
ושפתיה רכות ונעות בתפילה
מתחשק לי לבכות בשבילי, בשבילה

מאושר הספרון שאוחזת ידה
בזריזות אצבעות אשר אין לה מידה
בדפיו תעלעל, עמודיו תדפדף
היושב במרומים בודאי מזדקף

וכעת לשידוך הוציאוה לשוק
ואני הנגזל מרומה ועשוק
חילוני עד כאב ואוהב כמאז
הותירו אותי מחוץ למכרז

והיא שוב לא תבוא, מתגנבת בלאט
בין סדיני הרכים, לעונג שבת
ואני האומלל, מה אוסיף לדבר
לו הייתה לי תשובה אז, אז הייתי חוזר

Sie ist zur Buße zurückgekehrt

Da fiel ich darnieder, ein Schluchzen in meiner Kehle,
Sie sagten, dass auch sie zur Buße zurückgekehrt sei.
Fromme Männer lehren sie die Gesetze der Gottesfürchtigen,
Sie wird nicht mehr meine sündigen Felder aufsuchen.

Ganz eingehüllt ist sie, ohne den kleinsten Spalt,
Ihre weißen Brüste bedeckte sie mit züchtiger Kleidung.
Ihr zarter Knöchel im langen Strumpf,
Auf der Glätte ihres Schenkels schmiegt er sich sanft an.

Ihr langes Haar, das wallend herabfiel,
Wurde gesammelt und gedemütigt, und nun haben sie es eingesperrt.
Im Kopftuch stöhnt es, will hervorbrechen,
Und der Rabbi sagt, es müsse gekürzt werden.

Ihr Blick ein anderes Licht, nicht mehr Funken und Blitze,
Stumm wurde ihre Zunge, die Genüsse kannte.
Und ihre Lippen, sanft und bewegt im Gebet,
Mir ist, als müsste ich weinen, für mich, für sie.

Glücklich ist das Büchlein, das ihre Hand hält,
Mit flinken Fingern, deren Geschick unermesslich ist.
In seinen Seiten wird sie blättern, seine Spalten durchgehen,
Der im Himmel thront, richtet sich gewiss auf.

Und nun haben sie sie zur Heiratsvermittlung auf den Markt gebracht,
Und ich, der Beraubte, Betrogene und Unterdrückte.
Weltlich bis zum Schmerz und liebend wie eh und je,
Sie haben mich vom Bieterverfahren ausgeschlossen.

Und sie wird nicht mehr kommen, sich leise einschleichend,
Zwischen meine weichen Laken, zum Sabbatvergnügen.
Und ich, der Elende, was soll ich noch sagen?
Hätte ich damals eine Antwort gehabt, dann, dann wäre ich umgekehrt.